משתמשי פייסבוק אוהבים סקס

נכתב ע"י עינת אהרונסון בנושא לקוחות, מדיה חברתית, פרסום ושיווק, תקשורת בתאריך 04-05-2010

תגיות: , , , , ,

יום אחד קם בבוקר אדם, והחליט לבדוק, באופן המקיף ביותר שיכול היה לחשוב לעצמו, מה בדיוק אתם אוהבים…. – לחלוק עם חברים שלכם ברשת.
במחקר שנערך על הרגלי השיתוף של לינקים וסרטונים ברשתות חברתיות, הגיע דן זרלה (חוקר כמותי של מדיה חברתית) למסקנה מאוד מעניינת: סקס מוכר. וכן, רגע לפני שתברחו מההודעה הזאת ותגידו "ממש גילה את אמריקה, בשביל מה קיימות הבר-רפאליות של העולם אם לא לייצג את המסקנה הזאת בדיוק תוך שהן יוצאות עם שלל ליאונרדואים" – חשוב להוסיף ולציין שסקס מוכר – לא רק בפרסומות היומיות בעיתונים ובטלויזיה, אלא גם בעולם הקטן שיצרנו לעצמנו ברשת: בתכנים שאנחנו בוחרים לחלוק עם חברים במדיה החברתית.

החוקר זרלה הגיע למסקנה הסופית שגולשים נוטים הרבה יותר לשתף עם חברים שלהם מידע, שמכיל קישור ישיר לסקס בכותרת שלו. והנה הוכחה אישית עבורכם: תודו שנכנסתם לקרוא את המאמר הזה, רק בגלל הכותרת תופסת העין שמצהירה כי משתמשי פייסבוק אוהבים סקס. קיויתם למשהו יותר מוכוון למטרת הכותרת, כדי שתוכלו (כמובן) לקרוא, לצחקק לעצמכם ולהעביר הלאה.

לפי המחקר, מסתבר כי ללינקים המכילים קישור לסקס יש 90% יותר סיכוי להיות מועברים בין גולשי פייסבוק מאשר כל תוכן אחר ( ! ) לינקים שהם חיוביים במהותם, או קשורים ללימודים – מגיעים אחרי סקס בדירוג, במקום השני והשלישי. האם כתוצאה מזה ניתן להסיק שגולש הפייסבוק הממוצע הוא חנון חרמן שהוא גם סטודנט אופטימי ? רק אתם יכולים לשפוט. יתרה מזאת, המחקר מוסיף ומוצא כי התכנים בעלי הסבירות הנמוכה ביותר להיות מועברים הלאה על ידי הגולשים בפייסבוק הם כאלה שהם שליליים בתוכנם, או לחילופין כאלו שמהותם מעבירה מידע על מישהו שנמצא באגו-טריפ וחולק עם הגולשים עד כמה שהוא מוצלח (10% בלבד של סיכוי שמישהו יעביר אותם הלאה). במילים אחרות, לפי המחקר, גולש הפייסבוק הממוצע הוא גם סטודנט חנון חרמן ואופטימי, וגם כזה שסולד מאנשים פסימיים שמלאים בעצמם. את השאלות החברתיות-פסיכולוגיות שניתן להקיש מהסיפור, נשאיר למחקרים אחרים. לתשומת לבכם.

גרף המתאר את העדפות המילים שלכם בפרסום תכנים בפייסבוק

ומה יכולים משווקים דרך האינטרנט להבין כתוצאה ממחקר כזה? שהגיע הזמן להשתמש בבר רפאלי גם לקמפיינים ברשת החברתית, ויפה שעה אחת קודם… אני אפילו הייתי מגדילה לעשות בתור משווק חכם – ומגייסת לשירותיי תופעה חדשה שאמציא ואכנה "דוגמניות לרשת החברתית" : בחורות יפות שייצרו פרופיל בפייסבוק, וידברו הרבה על המוצר שלי – רצוי עם כותרות שכוללות את ההטיות השונות של "סקס". אם הן ידברו הרבה על סקס ועל כמה שהן אוהבות את המוצרים שהחברה שלי מייצרת – יש לי הרגשה, שזה בהחלט ישיג עבורי כל מטרה שיווקית אליה ניתן לייחל.

מישהו אמר חינמים?

נכתב ע"י עינת אהרונסון בנושא חינם, לקוחות, מדיה חברתית, עיתונות, פרסום ושיווק בתאריך 11-04-2010

תגיות: , , , , , , , ,

בערך שליש מ-500 החברות המובילות במשק האמריקאי לפי מדד מגזין Fortune – מחזיקות חשבון טוויטר. למרות השימוש הגורף בתופעה – החברות, כל אחת ואחת ענקית בתחומה – עדיין נאבקות להראות החזר כספי מהותי לשימוש, או סוג של הוכחה ניצחת לניהול הזמן שלהן ולכדאיות של השימוש בטוויטר מבחינה שיווקית.

חברת דאנקן דונאטס האמריקאית, לעומת זאת, הצליחה לאחרונה לשבור את מעגל השימוש וההוכחה (של טוויטר כמובן, לא משהו המתקשר לעמותת אל-סם) – בזכות השגת התקדמות משמעותית בתחום. חברת הדונאטס הידועה החלה בפרסומי מבצעים בטוויטר, ששלחו את העוקבים אחריהם להרשם לתוכנית מיוחדת של לקוחות. התוכנית העניקה קפה חינם לנרשמים, אך יחד עם החתימה על ההטבה בהתאם להסכם – צירפה את עוקב-הטוויט-הלקוח ואת הפרטים שלו לבסיס נתונים שהחברה רשאית להשתמש בו בעתיד. בצורה זו, יצרה החברה לעצמה בסיס נתונים עצום של לקוחות (קיימים או פוטנציאליים) שמוכנים בהתנדבות מלאה לקבל אליהם כל מידע שיווקי שהוא שהחברה מעוניינת לפרסם.

"לחץ על הלינק וקבל קפה חינם למשך שנה" – כך הכריז הטוויט הגאוני מבחינה שיווקית. מי שקרא והדבר קרץ לו לחץ על הקישור והכניס לחברה כסף. מי שהחליט להרשם לתנאים של ההטבה ולהרשות לנתונים שלו להופיע במאגרים של דאנקן דונאטס (לחברה יש תגמול פנימי לערך הכמותי) – הוסיף כסף רב יותר. לחברה משתלם להשקיע מעט קפה בחינם עבור לקוחות, בעוד היא משיגה רשימה מעודכנת ועכשווית של קהל היעד שלה. וכל זאת: ללא עלויות כמעט. שום קמפיין פרסומי חובק טלויזיה-רדיו או עיתונות. רק הקלקות וטוויטים.

אז מה אנחנו יכולים לקחת מהסיפור הזה? איך אתה יכול להעזר בטוויטר או במדיה חברתית על מנת למצוא את קהל היעד העדכני שלך, ללא השקעה כספית ניכרת? ובכן, אצלנו בישראל זה עדין לא כזה פשוט. בתור התחלה, את טוויטר – שהוא בהחלט המצאה מהפכנית (שאורכה 140 אותיות של מסרונים מיידיים) עוד אי אפשר לרתום למכירות ושיווק. התוכנה, גאונית ומוצלחת ככל שתהיה, עוד לא תפסה את הקהל הישראלי לגמרי. כמות המשתמשים נאה, אך עודנה מדשדשת, וקהל גדול למטרות שיווק כדאי לחפש יותר דווקא בפייסבוק.

יתרה מזאת, כל מי שנולד וגדל בארץ לא יכול להיות תמים: להציע לישראלים "חינם", זה לשים את העסק שלך בסכנת סגירה על פשיטת רגל. לא שאי אפשר להציע לישראלים חינמים חס וחלילה, אלא שאם עושים זאת כדאי לבעל העסק לחשוב היטב מה הוא מקבל בתמורה. אם במקרה הזה, כמו בדאנקן דונאטס, מדובר בחינמים תמורת מאגר רשימה למטרות פרסומיות – הרי שהצחקתם את הלקוח הישראלי. הוא יהיה מוכן לשמוע מכם על כל מבצע/עדכון עסקי שהוא (כולל איך שושנה המנקה סוף סוף עשתה פאנלים במשרד) – כל עוד יוצא לו מזה משהו. אבל האם תראו ממנו כסף מתישהו בעתיד? סיכויים טובים שלא.

דבר נוסף שעשוי להפיל את התוכנית הוא מיתוג קהל היעד: בישראל, לתוכנית כזו, יצטרף כל מי שרק ישמע עליה. המסר, שחברה כלשהי מחלקת בחינם קפה, למשל – יעבור מאדם א' לכל חבריו, משפחתו, הקופאית שלו בסופר והסבתא של האקסית שלו שהוא בדיוק פגש ברחוב. "נו, נהדר" בטח תגידו. "הרי זו המטרה של המבצע, לעורר הד ולמשוך כמה שיותר אנשים". ולמרות שבמקור אתם צודקים, תהיו טועים בתכלית. ישראלים אוהבים חינם, ולא אוהבים לצאת פראיירים. מחלקים משהו בחינם? כולם יגיעו. אם דאנקן דונאטס מחלקת קפה בחינם, מתוך מטרה להגיע לקהל יעד של אנשים שאוהבים קפה – היא תפספס בגדול. למה? כי גם אנשים שב-כ-ל-ל לא אוהבים קפה, יגיעו. למה הם יגיעו? כי זה בחינם! למה לא? מתוך האידיאל להגיע לרשימת קהל יעד שמשוייך לתחום – יגיע בית העסק שמחלק חינמים, פרקטית, לקהל יעד אחר לחלוטין. במקום לקוחות פוטנציאליים וחובבי קפה ומאפה – תווצר רשימת כל המקומבנים ובעלי המרפקים, ששמעו על המבצע הזה קודם והיה להם כוח להדחף אליו בתור. בישראל, חברת דאנקן דונאטס הייתה פושטת רגל בשניה. רגע, תיקון: הייתה חברת דאנקן דונאטס בארץ, סניף נחמד ברעננה – והם אכן פשטו רגל.

אז מה יכול בעל עסק כן לעשות, על מנת לשווק את עצמו במדיה החברתית? להיות מקורי. ישראלים הם אנשים חמים ומפרגנים. אמנם הם אוהבים לקחת, אבל גם מעולים בלתת. תפרסם את עצמך במדיה החברתית, ותיצור הד: תהיה מצחיק, מקצועי ואכפתי. תדבר לאנשים בגובה העיניים, ותסביר להם את מה שהם צריכים לדעת כדי לרצות לקנות אצלך. בלי בולשיט – ישר ולעניין. ישראלים אי אפשר לקנות באמצעות חינמים. הם חכמים מדי בשביל זה. אם תמצא דרך לעשות מבצעים שמשתלמים באמת – תסמוך על הלקוח הישראלי שהוא יהיה הראשון להבין את זה, ויביא את כולם (כלללל מי שהוא מכיר) – לקנות אצלך. במילים אחרות: קצת מעוף במדיה חברתית – ותפתח דלת להדהמה שיווקית.

הערצה דוחפת לשופינג

נכתב ע"י עינת אהרונסון בנושא לקוחות, מדיה חברתית, פרסום ושיווק בתאריך 18-03-2010

תגיות: , , , , , , , ,

אם מומחי שיווק ברשתות חברתיות פכרו את גבותיהם בלחץ מפני השאלה הקיומית של תפקידם ("האם מאמציי ישיגו אי פעם רווחים?") – הנה מחקר חדש שבהחלט יוריד את הלחץ מכתפיהם ויתיר להם אנחת רווחה קלה:

לפי חברות המחקר צ'דוויק מרטין ו-iModerate , חברים ועוקבים ברשתות חברתיות אחרי חברות – נוטים יותר לעבר קניית מוצרים מהמותג אחריו הם עוקבים/חברים.

אם אין אני לי - מעריץ לי: גרף מפרט לסיבות להערצת מותגים ברשת החברתית

אם אין אני לי - מעריץ לי: גרף מפרט לסיבות להערצת מותגים ברשת החברתית

יותר מחצי ממעריצי הפייסבוק שנשאלו הצהירו כי הם יקנו דברים לפחות מכמה מותגים אחריהם הם עוקבים, ואותו הדבר אמרו 67 אחוזים מה-followers בטוויטר. בנוסף לזאת, 60 אחוזים מהמעריצים בפייסבוק סיפרו שהיותם מעריצים לחברות ברשת החברתית מעלה את הסיכויים שהם ימליצו על המותג של החברה לחברים. לגבי אותה השאלה ענו 80 אחוזים ממשתמשי הטוויטר בדיוק את אותה התשובה.

החוקרים הוסיפו ובדקו מדוע נעשים גולשים ברשתות החברתיות למעריצי-מותגים וחברות. הסיבה המובילה לעניין היא, כפי שמסתבר – על מנת לקבל מידע על הנחות ומבצעים (25 אחוזים גורפים מהנשאלים). סיבות נוספות שאוזכרו הן "הפיכה למעריץ בזכות היותי לקוח של החברה" (21 אחוזים של לקוחות אינטראקטיביים אוהדים), "להראות לאחרים שאני אוהב את המותג ותומך בו" (18 אחוזים מהנשאלים, ממש מותגים כסמל סטטוס חברתי) ו- "אני מעריץ ברשתות חברתיות כי זה כיף וגורם לשעשוע" (10 אחוזים מהנשאלים, כנראה החלק שלא כדאי להסתמך עליו כקונים עתידיים).

בעוד שהסיבות הפופולריות שפורטו קודם לכן שמות דגש על הגולש-המעריץ-ברשת עצמו בתור מרכז כוח הכבידה השיווקי של החברות ברשתות החברתיות, היו גם סיבות אחרות, סוציאליות יותר. 2 אחוזים מהנשאלים בסקר ענו שהסיבה להפיכתם למעריצי מותגים היא על מנת להראות תמיכה בחברות הנבחרות. למרות האחוז הזעיר (במיוחד למול 25 אחוזים שרוצים רק הנחה) – מדובר בתשתית מעניינת: מעריצים בפייסבוק, שמחזיקים עצמם כחברים של ממש למותג המוערץ – שכן, אחרת – למה להם לעשות מחוות של רגש ותמיכה עבורו? מדובר בעצם בשילוב המיוחל אליו יכול כל משווק לקוות: לקוחות שמרגישים עצמם מחוייבים חברתית, כחברים – אל המותג.

סיבות סוציאליות אחרות שנרשמו שגורמות לאנשים להיות מעריצים של חברות היו "כי מישהו המליץ לנו להפוך למעריצים" (שוב, לחץ חברתי מוכר – 5 אחוזים מהנשאלים) ו-"כדי להפוך לחלק מקהילה של אנשים שחושבים אותו דבר ואוהבים את אותם הדברים" (4 אחוזים מהנשאלים). במילים אחרות: אין להקל ראש בערך הרצון האנושי הבסיסי להשתייך. וכאן בדיוק כוחה השיווקי של המדיה החברתית: היא בונה קשרים וקבוצות השתייכות. כמובן שיהיו תמיד אנשים שסתם יראו בכל הכלי הזה סתם עסק מבדר להעברת זמן ולקבלת הנחות שיגרמו להם אולי לקנות משהו בהמשך – אבל רוב האנשים מחפשים רעות, ידידות וקשר. החיפוש האלמותי הזה אחר פנים ידידותיות ומישהו שיבין אותנו באמת – יביא אנשים גם להיות נאמנים למותגים, וליצור איזור אפור חדש: איזור שהוא בין עסקים וחברות – עסק שהוא גם חבר שלך. זה המקום האידיאלי שהולך ונבנה עבור חברות ומותגים ברשת החברתית. צריך לקדם אותו בשלל דרכים יצירתיות, וצריך להזהר שלא לפספס את האיזור הזה ולהשאר מאחור.

במסלול הרב-ערוצי של המדיה החברתית

נכתב ע"י נחום דוניצה בנושא SEO, חינם, לקוחות, מאמרים, מדיה חברתית, עיתונות, פרסום ושיווק בתאריך 01-02-2010

תגיות: ,

קל להעריך מהי השאלה הראשונה ששואלים לקוחות פוטנציאליים אחרי שמספרים להם על נפלאות הפעילות במדיה החברתית: 'איך אנו מודדים את ההחזר על ההשקעה המטורפת הזו שאתה מבקש שנבצע'? פחות מדי אנשים מעסיקים את ראשם הקט דווקא בשאלה השניה: 'באיזה מהפלטפורמות של המדיה החברתית אנו צריכים להשקיע'?

חדל קשקשת - פתח פרופיל ברשת (cc Jusben and MorgueFile)

חדל קשקשת - פתח פרופיל ברשת (cc Jusben and MorgueFile)

קראו את המשך הפוסט »

שיווק מוכוון רשתות חברתיות

נכתב ע"י נחום דוניצה בנושא כללי בתאריך 24-01-2008

תגיות: , , , , , ,

2007 היתה ללא ספק השנה בה ביססו הרשתות החברתיות את עמדתן כ"תופעה" הראויה להסתכלות נוספת מצידם של העסקים ואלה שמנהלים אותם. עם פרוץ 2008 השאלה שהטרידה רבים ממשיכה להיות לגיטימית: האם המגמה הזו ממשיכה לגדול ואם כן, איך היא יכולה באמת ובתמים לתמוך בפעילות השיווקית מוכוונת הרשת.

אתרי רשתות חברתיות הם קהילות אנשים מקוונות, החולקים אינטרסים ופעילויות, או כאלה המעוניינים בחקר פעילויות ורצונות של אחרים. אתרים אלה (בין אם מדובר ברשת חברתית לאנשי עסקים דוגמת Linkedin , רשת לילדים דוגמת Club Penguin , או 'סתם' רשת להמונים דוגמת Facebbok ) מספקים לגולשים בהם מגוון כלים המסייעים לחברים לתקשר בצורה אינטראקטיבית, תוך שימוש בצ'אטים, מייל, מסג'ינג, וידאו, צ'אט קולי, שיתוף קבצים, בלוגים וקבוצות דיון.

כמה תשובות מעניינות לכוחם הפוטנציאלי של אתרי הרשתות החברתיות, נותן סקר חדש (נובמבר 2007) שנערך בבריטניה על ידי Experian-Hitwise היכול להטיל אור גם על הקורה במדינות אחרות. המסקנה הראשונה והמאוד ברורה מהסקר היא שהרשתות החברתיות צומחות מהר ושבסיסי החברים שלהן גדלים מיום ליום, אבל לא רק: משך הזמן הממוצע אותו מבלים החברים באתרים הללו עולה בהדרגה אף הוא. מעבר לכך, אתרי הרשתות החברתיות הפכו עם הזמן למקור חשוב ביותר של תנועה לאתרים אחרים. מנתוני הסקר האנגלי עולה שאתרים אלה אחראים ל- 7.7 אחוז מהפניית התעבורה לאתרים שונים, נתון שמיקם אותם כמספר 2 אחרי מנועי החיפוש.

לא מפתיע, אם כך, שכולם, ובעיקר הקהילה העסקית, רוצים לרכב על הגל, לעשות שימוש ולנצל את שקורה און ליין לטובת הקידום העסקי העצמי. אבל, כאן מתחילה בעיה קטנה. אחת הסיבות שאנשים נמשכים לרשתות החברתיות, היא בהסתמכות על התכנים שיצרו משתמשים חברים, תכנים נקיים משיקולים מסחריים ומפרסום. 'זיהום' של רשת חברתית בהחלט יכול להביא לקיצה – ומהר. מי שרוצה לעשות שימוש באתרים הללו, חייב להסתגל לפילוסופיה שלהם, לעבוד חכם ולא להרגיז אף אחד. מה שבטוח – אי אפשר להתעלם מהם. כך לדוגמה, קמפיינים של שיווק ויראלי, שבעבר הלא רחוק הסתמכו על הדואר האלקטרוני, עוברים לאתרי הרשתות החברתיות, כמו גם המפרסמים המסורתיים יותר, שגילו כאן זירה שבה השחקנים מזוהים, לעתים בפרטי פרטים. נכון שגם קודם היו למפרסמים ממוקדים חיים קלים. כך הקוסמטיקאית מרישון יכלה לבחור מצב בו המודעה שלה היתה קופצת כאשר מישהי או מישהו מרישון היו מחפשים קוסמטיקאית מהאיזור. רשתות חברתיות יודעות הרבה יותר על המשוטטים בהן, שכן הללו מראש מוסרים הרבה יותר פרטי מידע מזוהים על עצמם. וכך יכולה כיום הקוסמטיקאית שלנו לבחור להעלות את המודעה שלה רק כאשר נשים בגילאי 25-35, תושבות פתח תקוה החובבות אוכל איטלקי והמבקשות בניית ציפורניים, יחפשו שירותי קוסמטיקה ברשת.

גם הארגונים הצרכניים גילו את עוצמת הרשת החברתית. נכון שגם בעבר ניתן היה לקדם אינטרסים צרכניים תוך שימוש בדואל, בבלוגים, באתרי אינטרנט, אבל, אין כמו רשת חברתית בכדי לספק כר פורה ל'הצתה' מהירה ביותר ולהתפשטות אש מרד צרכני, לדוגמה. כיוון נוסף שיוכל לסייע למשוקים הוא בגידול הצפוי במספר אתרי הרשתות החברתיות ה'מתמחים'. בעתיד הקרוב, כך אני מאמין, נראה עוד ועוד אתרי נישה שייבנו סביב קהילות מוגדרות (מבוססות מגדר, גיל, מיקום, עניין וכד'). ובעצם, למה שלא יקומו קהילות של חובבי נשק, צפרות או צלילה, שיהו כר פורה לפעילות משווקים חכמים המוכרים פלנליות ניקוי, משקפות שדה ושעונים שיורדים לעומק 200 מ'?

לאור תחזית זו, מה צפוי אם כך השנה במחלקות השיווק? ואיך ייבנו איסטרטגיות השיווק מוכוונות הרשתות החברתיות? כמה כיוונים אפשריים:- קהילות חברתיות חדשות הן הזדמנויות פז למשווקים. האתגר הגדול הוא לאתר את הרלבנטית והמובילה ולהוציא לפועל את האיסטרטגיה מדוייק ומהר. אם בשנה החולפת כולנו הסתערנו על רשתות כלליות דוגמת פייסבוק הרי שהשנה נהיה הרבה יותר סלקטיביים ובררנים. התוצאה: אתרים חדשים שבהם האנשים פעילים יותר ומן הסתם ערניים יותר לחידושים ולחדשות בעלות עניין עבורם.

- 2008 תהיה שנתם של מה שאכנה "הבלוגרים משפיעני העל". אם בשנה החולפת הכרנו את "הבלוגרים המשפיענים", השנה יתחזק מקומם של אותם בלוגרים (או אותם פעילים באתרי הרשתות החברתיות) שיזכו להכרה כברי הסמכה בתחומם ותפקידם כמכווני דעת קהל רק יילך וצמח. אלה האנשים שמנהלי השיוק יצטרכו להכיר היטב ולהבין את 'דרכי הגישה' אליהם, שכן אנשים אלה יוכלו בקלות להשיק מוצר חדש או להרוס עבודת שיוק של חודשים. חלק מהמשימה, אם כך, תהיה לבנות מערכת עבודה ראויה מולם והבנת צרכיהם ולפתח שיטות 'חיזור' חדשות שבאמת יעבדו. חוקרי Experian-Hitwise שבחנו מקרוב את הנושא מציינים שמדובר בתחזוקה שוטפת ומורכבת. הסיבה: האנשים האלה מודעים לכח שבידיהם ולכן צריך להפנות אליהם הרבה עדינות והרבה משאבים.

- מידע, מידע, מידע. מידע נכון ומדוייק יהיה יותר ויותר קריטי להצלחה במודלים החדשים. הערוצים יהיו אולי אפקטיביים יותר להעברת מסרים ממוקדים לקהילות ממוקדות, אבל, המשווקים יהיהו חייבים להיות מדוייקים יותר ולהיות מסוגלים לאתר במדוייק את המקומות אליהם יכוונו המסרים השיווקיים ומאיזו קהילה יגיע ההחזר הגבוה ביותר על ההשקעה.

רצים לספר לחבר'ה

נכתב ע"י נחום דוניצה בנושא כללי בתאריך 12-07-2007

תגיות: , , , , , , , , , ,

מדי פעם אני נתקל במאמר, או נייר עמדה, שמצליח להקפיץ לי את הפיוז. לא, לא בגלל שיש בהם משהו כל כך מעצבן, אלא בגלל התחושה ש"הנה עוד מישהו כתב בדיוק את מה שאתה רוצה כל הזמן להגיד אבל לא מצאת לכך את הזמן והמקום המתאימים". וזה בדיוק מה שקרה לי עם הטקסט שכתב פול הולמס באחד מעיתוני התעשייה המובילים, הולמס רפורט. מה כל כך אהבתי במאמר המלומד שלו? הנה כמה היילייטס וגם כמה תובנות של החתום מעלה (או מטה):

מהפיכת האינטרנט הראשונה היתה החמצה מבחינת משרדי יחסי הציבור. נכון שרבים וטובים (וגם אנחנו, אני מודה בענווה) הרוויחו מהגידול הדרמטי במגזר הדוט.קום והרעב שלו לרעש תקשורתי. אבל, רעש תקשורתי היה לעתים כל מה שיצא מחלק מהחברות. בחלק מהמקרים תרם הרעש למערכת המשומנת של גיוס הכספים – שבסופו של דבר, התאדו להם עם מרבית השחקניות של אותה תקופה.

אבל, בראייה לאחור נראה שחברות יחסי הציבור החמיצו את ההזדמנות שהיתה טמונה בצמיחת כוחה של רשת האינטרנט. הן לא השכילו לפתח בזמן את האיסטרטגיות הנכונות שיסייעו ללקוחותיהם להפיק את המקסימום מהמדיום החדש הזה, בו בזמן שתעשיית הפרסום התלבשה על פיתוח שיטות חדשות לדחיפת מסרים פרסומיים ללקוחות (מודעות פופ-אפ ובאנרים) ואנשי השיווק החלו את ההתנסות הראשונה בשיווק ממוקד לקוח (איסוף מידע על לקוחות והעדפות הגלישה שלו. וכל זאת בזמן שקל היה לראות כי האינטרנט הוא מדיום ש'תפור' על יחסי הציבור.

עידן הווב 2.0 הביא עימו נעימות מעט שונות. בעוד בגל הראשון, במהפיכה הראשונה היתה למשרדי היח"צ הזדמנות להוסיף עוד כלי נשק למאגר ולגוון את הכלים בעזרתם בונים מערכות יחסים עם לקוחות, למהפיכה השניה, בה אנשים גילו כי 'אנשים כמותם' הם המקור האמין ביותר למידע, היה באמת ובתמים את הפוטנציאל לשנות את ההתנהלות של משרדי היח"צ.

בסביבה בה הצרכנים מופצצים מדי יום באלפי מסרים, האמינות של מעביר המסר היתה לערך המרכזי, האמינות הרבה ביותר ניתנה לדברים ששמעת מ"פה לאוזן", באון ליין ובאוף ליין (דברים שבעבר הלא רחוק נחשבו למסוכנים ובלתי צפויים) וחברות כבר הפסיקו להיות אחראיות בצורה בלעדית על מותגיהן.

במציאות החדשה, זה כבר לא מה שאתה אומר על עצמך, מפרסם במודעות או בהודעות לעיתונות, שקובע איך אתה נתפס כלפי חוץ. לעתים המותג שלך מוגדר על ידי מה שאחרים אומרים עליו בפרטיות, אחרי שהם עזבו את החדר. נכון, זה מסוכן ובלתי צפוי, אבל, זו המציאות החדשה. הזמנים הפשוטים של פעם לא יחזרו.

אבל, כאן בדיוק המקום בו תעשיית יחסי הציבור צריכה לתפוס את מקומה. שהרי התהליך בו פועל המסר של 'מפה לאוזן' מאוד דומה לתהליך שמפעילים אנשי יחסי הציבור מול העיתונות: מזהים את אותם שיש להם השפעה על אחרים, מספרים להם את הסיפור שלך ואז בונים על כך שהם ירוצו ויספרו את הסיפור לשאר החבר'ה. אבל, למרות הדמיון, אסור להתעלם מהשוני. יש הזדמנות, אך אסור להתעלם מהאיום.

מנקודת הראייה של הלקוחות, הנוף התקשורתי החדש דורש 'אותנטיות'. אם בעבר אפשר היה להעביר מסרים שיווקים שלעתים היו מנותקים מהמציאות ומחויית המותג, כיום, הסביבה התקשורתית החדשה לא רק שדוגלת בשקיפות מלאה, אלא גם שמה בידי כולם גישה לאמצעי תקשורת השווים לאלה שיש בידי התאגידים הגדולים. כדי שאותם תאגידים יוכלו אף הם לנצל את ערוצי התקשורת החדשים, הם צריכים לשדר שקיפות ואת אותה 'אותנטיות' לה מצפים לקוחותיהם – כלומר התאמת המסרים השיווקיים והארגוניים עם הערכים, התרבות וההתנהגות הארגונים שלהם.

אחת ההשלכות היא שתוכנית התקשורת החיצונית של הארגון חייבת להתיישר עם התוכנית הפנים ארגונית. העובדים, לדוגמה, חייבים להבין את המסר הארגוני ולהיות מודעים לכך שלכל אחד מהם יש כיום משקל רב בכל נקודת מפגש עם לקוחות, ספקים, משקיעים ואחרים. השלכה נוספת: שימת דגש על שיווק מבוסס אירוע ועל אחריות חברתית תאגידית, שני תחומי פעילות בהם יש פוטנציאל גדול לקשרים משמעותיים בין תאגידים ללקוחותיהם. ובקיצור: נכנסנו, אם רצינו ואם לא, לעידן ה- DNA Branding בו הפעילות השיווקית והתקשורתית של החברה חייבות לתאום למהות הגנטית של החברה.

תופעה נוספת שצריך לשים לב אליה בסביבה החדשה: טשטוש הגבולות והמחסומים המסורתיים בתוך החברות עצמן בין דיסציפלינות התקשורת. השיווק מתחבר ומתמזג עם התקשורת השיווקית הארגונית וזו מתחברת למהלכי יחסי הציבור. אי אפשר לתכנן השקת מוצר חדש, או קמפיין למותג קיים בלי לחשוב על ההשלכות עבור התדמית התאגידית. נדיר למצוא פעילות דוגמת לקיחת אחריות חברתית, תרומה לקהילה או כל יוזמה אחרת לקידום המותג שבין מטרותיה שכחו את סעיף הגדלת המכירות או הגברת נאמנות הלקוח. שהרי, בלא שבחברה יראו איך 'יוצא לנו משה ומיידי מהפעילות' – אף אחד לא היה מממן אותה… ובאותה נשימה, גם הגבולות בין אנשי המקצוע יילכו ויטשטשו. יועצים ארגוניים יהיו חייבים לחשוב כיצד התוכניות שלהם מקדמות מכירות ואנשי שיווק יידרשו להבין את ההשלכות התדמיתיות של מוצרים שהם רוצים להשיק על החברה כולה.

סוכנויות יחסי הציבור חייבות להתאים עצמן למצב. קודם כל זה ידרוש מאיתנו רמה של אינטימיות עם קהלי היעד של הלקוחות שלא היתה מוכרת בעבר. נכון, אנשי יחסי הציבור תמיד נדרשו להבנה טובה יותר של הלקוח מאשר, לדוגמה, משרדי הפרסום, שכן אנו תמיד עומדים בחזית ועונים על השאלות הקשות ביותר שמגיעות מצד העיתונאים ולא רק מוציאים החוצה מידע חד-צדדי. הכניסה לטריטוריה הפחות מסורתית, תחייב אותנו להבין הרבה יותר לעומק את קהל הלקוחות – העיתונאים – אליו אנו מכוונים את המסרים שלנו.

האתגר הראשון הוא לאתר את מובילי דעת הקהל החדשים. קל לאתר עיתונאי מוביל בעיתון יומי מוביל. אבל, איתור בלוגרים משפיעים בתחומם היא משימה קצת יותר כבדה, שכן לא תמיד יהיו הם אלה עם מספר הכניסות הגדול יותר. זה ידרוש מאיתנו להתמחות יותר ויותר בהבנת רשתות חברתיות, לפתח כלים שיאפשרו למפות את מערכות היחסים המורכבות בין אמצעי התקשורת המסורתיים והחדשים יותר, לזהות את גורמי המפתח שאחרים נוהגים לצטט ולהבין איך זה לסיפורים קטנים שהופיעו קודם באתר איזוטרי יכולים לצבור את אותו הכח של ידיעה בעמוד הראשי של מעריב.

זאת ועוד: בעבר הלא רחוק ה'עונש' ליחסי ציבור כושלים לא היה גבוה. רוב המשרדים הוציאו הודעות בתפוצה רחבה, בשיטת 'ירי מכל התותחים' וא בשיטת 'הצלף' מתוך הערכה שהרוב אולי ישליכו את ההודעה שלהם לפח, אך, חלק, אותו חלק שצריך למלא מכסה, אכן יכניס את ההודעות שלהם. כך, גם הודעה גרועה, או סיפור כושל, לעתים זכו לסיקור. לעיתונות הכתובה לא היו כל כך כלים להתלונן על יחצ"נים לא מוצלחים, אם כי לעתים ניתן היה למצוא פה ושם מאמרי עמדה ש'ירדו' בהכללה גסה ביותר על ציבור היחצ"נים (ובעיקר היחצ"ניות). אבל, הסיכון לסוכנויות יחסי הציבור היה לא גבוה.

בעידן החדש התמונה השתנתה. החוקים וכללי המשחק השתנו. בלוגרים למיניהם (וולווט אנדרגראונד וחדר 404, אם רק להזכיר כמה דוגמיות מקומיות) לא מהססים להסיר כפפות ולחשוף קבל עם ועדה את מבושיהם של משרדי יחסי ציבור שכשלו במלאכתם. בשורה התחתונה, הפער בין יחסי ציבור טובים ליחסי ציבור גרועים הולך ומתרחב וסביר שאף יתרחב הלאה. עידן השקיפות גורם לכך שהולך ונעשה יותר ויותר קשה להסתיר בינוניות…

הבלוגים הארגוניים. Nice to have or Need to have

נכתב ע"י נחום דוניצה בנושא כללי בתאריך 14-04-2007

תגיות: , , , , , , , ,

שאל כל גורו תקשורת שיווקית והוא יגיד לך, שאם אתה מנהל ארגון, או עסק גדול, עליך לפתוח בלוג ארגוני. ומייד. זאת ועוד: יש ברשת ים של מידע על היתרונות שבבלוגים לארגון וכיצד עושים אותו נכון ומעט מאוד נתונים הבוחנים את עלויות הפקת הבלוג מול יתרונותיו, או נתונים המשווים את אפקטיביות הבלוגים מול שיטות מסורתיות יותר להשגת אותן המטרות.

בלוגים ארגוניים/עסקיים. האם יש באמת משהו מאחורי המגמה, או אי-המגמה? האם מאחורי הרעש התקשורתי, המלובה על ידי קומץ נלהב של בלוגרים, שמרביתם מגיע ממילא מעסקי התקשורת, יש מגמה אמיתית של אימוץ הכלי החדש (יחסית)?

בשביל מה יש חברים למקצוע (כן, גם בעסקי יחסי הציבור יש חברים, נא לא להיות מופתעים), אם לא כדי שהם יעשו בשבילך את העבודה השחורה ויבואו עם תשובות מהמוכן? וזה בדיוק מה שעשו בחברת יחסי הציבור (ואחת משותפותינו העסקיות) Lewis PR .

החבר'ה מ- Lewis בהנהגתו של מרק ואן דר וולף ההולנדי, יצאו לבדוק את הערך העסקי של הבלוגים, כשהם מסתמכים על שאלונים שהפיצו בקרב מומחים בינלאומיים לבלוגים ועל סקר שערכו בקרב 300 חברות מ- 10 מדינות.

התוצאות לא ממש הפתיעו אותי. מסתבר שרק פחות מ- 5 אחוזים מהחברות אוחזות בבלוג ארגוני, כשרק בארה"ב יש מעט התעוררות בתחום. בשאר המדינות, העושות שימוש בבלוגים הארגוניים הן בעיקר חברות העוסקות בתחומי השיווק, התקשורת וה- new media. ממצאים נוספים: המכשולים בפני התפשטות התופעה במדינות אסיה הם בעיקר ההסתמכות הגדולה שם על אמצעי התקשורת המסורתיים ותרבות עסקית המקדשת את עשיית העסקים 'פנים אל פנים' (ולא לשכוח את הרגולציה הממשלתית). באירופה, המכשולים טמונים דווקא באי הוודאות לגבי היתרונות שבבלוגים והחשש מאימוץ טכנולוגיות חדשות.

בשורה הכמעט תחתונה: הבלוגים הארגוניים/העסקיים עדיין לא 'עשו' זאת. ה'עסק' לא תפס.

בין המסקנות העולות מהדו"ח:

- עסקים וארגונים שרוצים להתחיל בלוג, חייבים לקחת בחשבון שאו עושים זאת הכי טוב שאפשר, או לא עושים זאת בכלל. חצאי נסיונות הם בזבוז כסף.

- בלוג ארגוני טוב מחייב השקעה גדולה של זמן, כישורים וידע. בעוד שאת שני הראשונים ניתן לקנות בכסף, את השלישי אי אפשר. מה שאומר שחייבים מעורבות והשקעת זמן (של לפחות 5 שעות שבועיות) של מישהו מההנהלה הבכירה של הארגון.

- שכירת גורם חיצוני שיכתוב את הבלוג לא תמיד זולה יותר ובהחלט תשליך על איכותו של הבלוג. - כוחו העיקרי של בלוג ארגוני הוא ביכולת שלו לעורר שיחות של יחיד מול רבים, תוך השפעה על מגוון רחב של משקיעים ובעלי מניות.

- כשמדובר במטרות עסקיות בודדות ומוגדרות, דוגמת העלאת המורל בחברה, או רישות חברתי, הבלוגים אינם הפתרון.

- בלוגים ארגוניים משפיעים על שיווק, מכירות, קשרי לקוחות, משאבי אנוש ויחסי ציבור בארגון ולכן הגיוני שכל המחלקות, או החטיבות הללו בארגון, יתנו יד וכסף לטובת הצלחתו של הבלוג הארגוני.

ובשורה התחתונה: אם יש משהו שחברות זהירות למדו בעשור האחרון על אימוצן של טכנולוגיות חדשות (ובמיוחד כשלא ממש ברור מה העלויות הסופיות ומה היתרונות שבהן) זה לחשוב פעמיים לפני שקופצים ראש ומשקיעים כסף במה שנראה ממש, אבל, ממש 'קול'.

קל לחשב, אומרים החבר'ה של Lewis, מה יוצא לעסק מרכישת מדפסת חדשה שתייעל את הפקת הניירת. קשה לכמת את האימפקט של בלוג, מה גם שיש בלוגים ויש בלוגים. "כל החלטה", הם אומרים, "צריכה להתחיל בניתוח לעומק של היתרונות שסוגים שונים של בלוגים יביאו לארגון, כשלאחריו חייבים לבצע הערכה של הדרישות של כל סוג בלוג. לאחר שמחליטים איזה בלוג נדרש ואיזה אכן עונה על הצרכים צריך להפנות שאלה כלפי פנים המערכת: האם ניתן להשיג את התוצאות שאותן מצפים שבלוג ישיג באמצעים אחרים? מהן האלטרנטיבות?

ולבסוף, יש לקחת בחשבון את המשתנים השונים המעורבים בהפיכתו של בלוג למצליח – שחלקם בשליטה מלאה של המקים, אבל, חלקם אינו ניתן להשפעה".

מקבוצת DMC