newPR. עוזרים לעסק שלך לנווט במדיה החברתית

או.קי. אז הצלחת לשכנע את החבר'ה בהנהלה שהגיע הזמן להפגין נוכחות בפייסבוק. הם הבינו סוף סוף שמול 400 מיליון משתמשים (מתוכם שלושה מיליון ישראלים) השאלה היא כבר לא "האם"? אלא "אחרי שהקמתי את העמוד, עכשיו מה?". חייבים ללמוד כיצד להתבלט על רקע הרעש והקקופוניה שמסביב, חייבים להפוך לפרו-אקטיביים כדי לתת לעמוד של העסק נראות של ממש. וכן, מה לעשות, חייבים לחשוב. כן, לחשוב. על האסטרטגיה השיווקית/ארגונית, על המטרות בהפעלת הכלים החדשים, על דרכי מדידת ההצלחה, על איך מסנכרים את הכל עם שאר פעילותו השיווקית של הארגון והכי חשוב: איך דואגים לכך שמי שנכנס לבקר אותך פעם אחת, ימשיך ויתמיד לעשות זאת גם אחרי אותה פעם ראשונה… בגדול, צריך לחשוב על כמה מילות מפתח ולהצמד אליהן: "רלבנטיות", "עניין", "שיחה", "מעורבות גולשים", ו"יצירת ערך אמיתי למבקר".

שלב ההקמה הוא יחסית פשוט. מתחברים לפייסבוק (תוך שימוש בחשבון שאחר כך ישמש כמנהל העמוד), ניגשים ל'Create a Page" וממשיכים על פי ההנחיות. וכאן כבר נכנסים לאזור בו התאים האפורים מתחילים להיות חשובים. זה השלב בו צריך להתחיל לקבל החלטות: איך נקרא לעמוד? ואיזו תמונה נשים? ומה נכתוב בתיאור הקצר של העמוד? פרה פרה.

שם: כמה שיותר יזכיר את הגוף פותח העמוד. זה אינו מקום למשחקי מילים ולחידודי לשון. לא מעט אנשים בבואם לחפש חברה כלשהי בפייסבוק לא משתמשים בחיפוש אלא כותבים בשורת הכתובת: facebook.com/XXXXXXXXXX.

תמונה: משהו מייצג. הרבה מעדיפים להכניס לוגו, אבל, בהחלט יש מקום לאייקונים/מוצרים מייצגים (קוקה קולה שמה את בקבוק הזכוכית שהכי מזוהה עימה, סטארבאקס שמו אייסקפה בכוס שעליה לוגו החברה).

תיאור: קצר, קולע, עם לינק לאתר הבית, או לאתרים רלבנטיים אחרים. הטקסט חייב להיות משהו שיציג למשתמש את החברה וייתן לו סיבה להמשיך ולהתעניין בך. חשוב לזכור: לשתול בטקסט מספיק מילות מפתח שיקלו על המשתמשים במנועי החיפוש.

אל תשכח לספר ללקוחות/חברים שלך שיש לך נוכחות חדשה בפייסבוק ובכל מקום בו יש לך נוכחות רשת רלבנטית, דאג לשים לינקים לפעילות החדשה. הוסף לינק לעמוד בחתימת הדואר האלקטרוני שלך.

הדרך שעליך לעבור עד שמישהו חדש ילחץ על ה-Like שלך אינה פשוטה ודורשת הרבה מחוייבות ממך. ללוחץ זהו צעד משמעותי. הוא אמור להזדהות בגלוי עם המותג שלך, קבל עם ועדת חבריו. אתה חייב להיות שווה את המאמץ שלו שמושקע בלחיצה על ה-Like…

אחת הדרכים לעשות זאת היא להשקיע בתכנים איכותיים וייחודיים לפייסבוק. תן לקוראים מבקרים שלך סיבה טובה להמשיך ולבקר, תן להם חומרים שיוכלו להעביר הלאה לחברים. אתה רוצה לקדם את רשת בתי הקפה שמתמקדת בשוקולד? תן תכנים רלבנטיים בעמוד שלך. ספר על סוגי השוקולד החדשים עימם אתה יוצא לקיץ, תן מתכונים ייחודיים, בקש מהקוראים שימליצו על הטעמים שהם מעדיפים. שאל שאלות וגלה סקרנות בקהילה שלך. בדוק אם החומרים שהעלית בשבוע שעבר אכן היו מעניינים וערוך משאלים.

דרכים נוספות (ולא פחות טובות):
- הוסף לשוניות. אופציה מעט יותר מתקדמת, שמצריכה שימוש ב-Static FBML (לא להבהל), המאפשרת הוספת לשוניות (טאבים) לעמוד. שתי לשוניות שאני ממליץ עליהן בתור התחלה: מי ומי בכותבים, הנותן לך אפשרות לחשוף את התורמים לעמוד ולשונית 'עמוד נחיתה' מותאם אישית ועשיר מדיה, שבו ניתן לשלב הרבה יותר מידע ותכנים על החברה וכיצד היא יכולה לעזור להם.
- תן להם מקום להביע את הדיעה שלהם – תן מקום לתמונות, סרטים והבעות עמדה של המשתמשים.
- העלה תכני מולטימדיה (תמונות/סרטונים/מוסיקה) ייחודיים ובלעדיים.
- פתח משחקים המותאמים לפייסבוק. הקהל אוהב זאת.
- תן לקהל שלך הרגשה שהוא מיוחד. ענה לכל בקשה, אל תתעלם מפניות ולו גם קטנות וחסרות חשיבות ותן לו את מה שהיית נותן לקהל הלקוחות הנאמן שלך: חשיפות מוקדמות של מבצעים ומוצרים חדשים, סיפורים של מאחורי הקלעים, היכרות אישית עם הצוות.
- תן להם לקחת חלק פעיל בפעילות השיווקית שלך: בקש מהם לתת שמות למוצרים חדשים, להציע מודעות, להלחין מוסיקה לקליפ. מעבר לכך, נצל את ההזדמנות ועבור מדי פעם בפעם מהעולם הווירטואלי לעולם ה'אמיתי': ערוך השקות וחשיפות אליהן תזמין את הלקוחות שלך. תראה להם שאתה לא רק דואג להם בפייסבוק אלא גם בחיים וכך תוכל לחזק את הקשר עימם.
- נסה להשתמש בתוספים הולמים (Plugins). למשל? הוספת כפתור Like בעמוד מוצרים שלך באתר הרשמי מאפשר למשתמשים לחלוק את חיבתם למוצרים מסויימים עם החברים שלהם.
- חלק מתנות. כן. מי לא אוהב מתנות חינם? אנשים יהיו מוכנים להיות חברים שלך אם מדי פעם תתן להם משהו. מוצרים, הנחות, משהו.

סקר שערכה חברת המחקר Morpace באפריל 2010 מגלה כי 37% מהנשאלים מעוניינים בקופוני הנחה ובהנחות, 35% רוצים לשמוע על מוצרים חדשים עם הגעתם, 31% רוצים ללמוד יותר על המותג ו- 28% מצטרפים בכלל כדי לפגוש אנשים דומים בעלי תחומי עניין דומים.

בדיקה קצרה בשטח, אצל אחד ממותגי העל האמריקנים, רשת בתי הקפה סטארבאקס, שחגגה זה לא מכבר את החבר ה-10 מיליון בקבוצה שלה, יכולה לספק כיוון לא רע לחיקוי ולפיצוח סוד ההצלחה: הפיכת כלי המדיה החברתית לחלק בלתי נפרד מהתמהיל השיווקי, מבצעי קידום מכירות וצ'ופרים בלתי פוסקים ופרסום בתוך פייסבוק להנעת הקהל לעמוד החברה. המוטו די פשוט: סטארבאקס נותנת למשתמשי פייסבוק לא מעט סיבות טובות להיות חברים בקבוצה שלה. איך מביאים תוך שבוע 200 אלף חברים חדשים? מציעים להם את מבצע ה-Free Pastry Day promo בו מאפשרים לכולם להדפיס קופונים למאפים חינם יחד עם רכישת קפה, או הצעה למשתפי מבחני טעימה קפה חופשי והנחה על סוג קפה חדש. וזה עובד.

לפני שניגשים לעבודה, חייבים לזכור מדובר במשימה לא קלה והיא זוללת משאבי זמן לא מעטים. אם לא תספק את הסחורה הראוייה, הלקוחות שלך או לא יגיעו, או יגיעו ומייד יילכו, או פשוט יקומו ויילכו ולעולם לא יחזרו. תמיד תמיד צריך לזכור גם שלא מדובר כאן בעוד ערוץ שידור, אלא בפלטפורמה לבניית מערכות יחסים. וכאלה, כידוע, צריך לתחזק. ה-Like, עם כל הכבוד לו, אינו המטרה הסופית. הוא רק אמצעי. המטרה אינה לאסוף כמה שיותר ממנו והזוכה הוא זה שיש לו הכי הרבה. הזוכה הוא מי שידע להביא את הגלושים אליו, לעניין אותם ולהמשיך לעניין אותם פעם אחרי פעם אחרי פעם. זוכר את מילות המפתח שחייבים לזכור כל הזמן: "רלבנטיות", "עניין", "שיחה", "מעורבות גולשים", ו"יצירת ערך אמיתי למבקר"? ובכן, זה בדיוק הזמן להזכר בהן.

לפעמים, כן, לפעמים, כדאי ושווה להרים מעט את הראש ולהסתכל מה קורה שם בחוץ, בעולם הגדול. סקר המדיה החברתית בעסקים, שבודק את שקרה במהלך 2009 בשוק האמריקני, הוא אחד מאותם מקרים שמצדיקים הפסקה (קצת ארוכה, אם לוקחים בחשבון קרוב ל-50 עמודי טקסט מלאים בטבלאות). 3000 אנשים מעסקים שונים לקחו חלק בבדיקה המעמיקה, שבאה לבחון את המגמות החמות ביותר בשימוש במדיה החברתית בקרב עסקים בארה"ב. שימוש ולא אימוץ, שכן כל הנבדקים דווחו על עשיית שימוש במדיה חברתית ביום יום שלהם כמקור לקבלת מידע עסקי רלבנטי.

איזה צימוקים הוצאתי משם?

- באופן לא משעשע ביותר, המנהלים (או לפחות אלה המגדירים עצמם ככאלה) משתמשים הכי פחות בכלים החדשים. מעט מעליהם נמצאים החברים בהנהלות הבכירות, ובצמרת המשתמשים מצוייה דווקא שכבת הנהלת דרג הביניים. לא מפתיע. יכולתי לספר על כמה התקלויות אישיות שלי עם המנהלים הללו, שהעדיפו להשאיר את העבודה ה'שחורה' לדרג השני והשלישי, וכך איבדו קשר עם המציאות.
- אנשים העוסקים בטכנולוגיית מידע (IT) עושים את השימוש הקטן ביותר במדיה החברתית, כשבצמוד אליהם מדדים אנשי השירות, הלוגיסטיקה והאדמיניסטרציה, שמשאירים את הזירה פנוי לאנשי היח"צ, המרקום והייעוץ בארגונים בהם הם פועלים. בהחלט. הראשים הקטנים של הפיתוח מעדיפים להמשיך לחטט למערכת בקרביים, ולא להוציא את הראש מהמים, אלא אם כן מישהו צעק 'אקזיט' לידם.
- חברות המיקרו (פחות מעשרה עובדים) עושים את השימוש הגדול ביותר בכלי המדיה החברתית, בעוד בחברות הגדולות באמת (מעל 500 עובדים), נעשה השימוש הדל ביותר. כמה נכון. הקטנים והזריזים, או הרעבים, היו מאז ומתמיד בחוד החנית של אימוץ החידושים.
- לגבי מקורות המדיה החברתית בהם נעשה שימוש, עולה מהסקר כי 69.1% לוקחים חלק בוובינרים (סמינרים מקוונים), 62.2% קוראים סקירות עסקיות למוצרים ושירותים, 62.2% מבקרים בפרופילים של חברות ואו מוצרים באתרים חברתיים, 55.1% קוראים בלוגים ארגוניים, 35.4% עושים שימוש ברסס ורק 29% משתמשים בטוויטר לאיתור מידע. הנתונים האחרונים מעניינים שכן בולטת מהם הפאסיביות. העיסוקים המוצהרים לא ממש דורשים פעילות יתר, כמו למשל לקיחת חלק בפורומים. כשנשאלו המשתתפים מהו מקור המדיה החברתית שהיה הכי שימושי עבורם, הצביעו מרביתם על הסמינרים המקוונים, חוסכי הזמן, הכסף והנסיעות הארוכות.

מה עוד?

- למרבית הנשאלים העיסוק במדיה החברתית הוא די חדש. 40% עוסקים בתחום פחות משנה, ועוד 31% בין שנה לשנתיים. העסק טרי ביותר. ומה עושים הרוב? נכון: מתחזקים פרופילים ונוכחות באתרי רשתות חברתיות. הפעילות הפופולרית השניה בדירוג: ניטור אזכורים בזירה החברתית ותחזוקה של בלוגים ארגוניים. מעניין שרק 31% עושים בזירה הזו שימוש לטובת גיוס עובדים חדשים.
- ואיך כולם מודדים את ההצלחה בשימוש בכלים החדשים? הדרך הפופולרית ביותר היא תנועה באתר, אחר כך קשר עם לקוחות פוטנציאליים ומודעות למותג.
- מבין הנשאלים שהשיבו כי הם מפעילים פרופיל באחד מאתרי המדיה החברתית, 80% עושים זאת בפייסבוק, 56% בטוויטר ובממוצע, לחברה יש נוכחות בשלושה אתרי רשתות חברתיות, כשהם מצהירים שאין כל כך הבדלים בינהם מבחינת ההשפעה על העסק.
- ניטור הפעילות של המותג במדיה החברתית מתבצע במרביתו באמצעות כלים חינמיים (חיפוש של גוגל, גוגל אלרטס, חיפוש בטוויטר וכד').

הכלים שמציעה המדיה החברתית לאנשי השיווק והעסקים, כבר לא רלבנטיים לקבוצות דמוגרפיות ספציפיות. ממש לא. הם גם לא משהו שמתעסקים בהם בשעות הפנאי. המדיה החברתית כבר כאן והיא תשאר איתנו להרבה זמן. כדאי מאוד להסתגל לרעיון, להטמיע אותו ולהבין היטב איך ניתן לעשות בהם שימוש מושכל.

אחרי שנהניתי מ"מחקר הגאדג'טולוגיה" שערכה חברת Retrevo בו התגלה כי כמחצית ממשתמשי הרשתות החברתיות עושים זאת באמצע הלילה (11 אחוז אפילו הצהירו שהם לא מוותרים גם באמצע רגעים אינטימיים), או ממש ממש כשהם מתעוררים, הגיע עכשיו סקר טרי טרי שמגלה כי אלה שרצים על הבוקר למחשב/אייפון/נייד שלהם כדי להתחבר לפייסבוק, מגלים התנהגות ייחודית גם במהלך יום העבודה, ככל שזה נוגע לחלוקת מידע עם חברים ובני משפחה. המחקר של חברת ExactTarget גילה מספר אבחנות 'מעמיקות' יותר לגבי מאפייני אישיותם של המשתמשים במדיה החברתית: התגלה כי משכימי הקום הנלהבים שמחים מאוד לחלוק מידע אישי בהמשך היום, בין אם ברשתות החברתיות ובין אם באמצעים מסורתיים יותר דוגמת הדואר האלקטרוני וכי שוחרי הפייסבוק התגלו ככאלה ששמחים לחלוק מידע גם ברשתות אחרות, כמו גם פורומים וקבוצות דיון, טוויטר ובלוגים משל עצמם.
בין המסקנות: מי שבודק קודם כל מייל בבוקר נוטה להיות יותר מוכוון מטרה ויתקשר יותר עם מותגים ברשת לטובת קבלת מידע על מוצרים חדשים או מבצעי קידום מכירות. מי שפוקחים עיניים וישר רצים לבדוק את הססטוס בפייסבוק לעומת זאת, מתגלים ככאלה שמתחברים למותגים למטרות בידוריות, או כדי להפגין תמיכה בחברה או במותג. אנשי הפייסבוק אף התגלו כאנשים 'חמים' יותר בהשוואה לשולחי המיילים: 9 אחוזים יותר בקבוצה הראשונה לא חששו להצהיר קבל עם ועדה כי הם חולקים במידע בגלל שאכפת להם מהצד המקבל.
ומה יוצא לנו מהתובנות הללו (מעבר לחיוך הקל): אם אתה כמשווק רוצה להגיע לקהל היעד שלך, יש לך כיוון חדש להתאמת המסר על פי הערוץ בו עובר המסר (המותאם אף הוא לערוץ). כמה פשוט. עכשיו רק תלך לבלות לילה עם כולם רק כדי שתוכל לראות בבוקר מה הם עושים דבר ראשון לפני צחצוח שיניים.

אני בטוח שכבר שמעתם קודם לכן את הביטוי "ילידים דיגיטליים". ואם לא, זו ההזדמנות. את המושג טבע ד"ר אור (בשורוק) גאסר, מהארווארד (יחד עם מרק פרנסקי), כשהוא מתכוון בעיקר לאלה שנולדו אחרי 1980 – היישר לקלחת הדיגיטלית, אך לא בהכרח. ההגדרה בהחלט תלויה בגישה שיש למשתמש לטכנולוגיות דיגיטליות מאז לידתו, גילו, והכישורים שלו לעשיית שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות. ואלה שנולדו טרום העידן הדיגיטלי? אלה נקראים "המהגרים הדיגיטליים". הגיוני.

אם אתה מוכר ומשווק דבר מה, כדאי שתדע מהם מאפייניהם של הילידים, שהרי, הם אלה שכבר מתחילים להפגין שליטה בשוק ולהפוך לכח הקנייה המשמעותי ביותר.

ואלה מאפייניהם:
הם מתקשרים עם כולם, בכל פינה בגלובוס, בכל זמן.
הם מקוונים כל הזמן. גאסר מעריך כי עד הגיעם לגיל 20, יבלו הילידים הדיגיטליים קרוב ל-20 אלף שעות און ליין, אותה כמות שעות שישקיע פסנתרן מקצועי באימונים כל חייו.
הם סובלים מריבוי אישיויות והללו לעתים זהות בעולם המקוון והאמיתי.
הם משתפים מידע אישי באופן אובססיבי. יש להם פחות עכבות בלספר לכולם מה עבר עליהם ומה הם חושבים.
הם אוהבים לחלוק מידע. כותבים בלוגים, מגיבים, חולקים נתונים וסיפורים מביכים.
הם כבר מזמן לא צופים פאסיביים, אלא יוצרים תכנים ומעבירים אותם הלאה.
הם, איך לומר זאת בעדינות, שטחיים במידת מה. הם רק מציצים בכותרות ולא מתעמקים בתכנים.
הם מגיבים ליוזמות של מובילי דעת קהל ואוהבים לשתף פעולה עם אנשים שמעולם לא פגשו.
הם לומדים תוך כדי שוטטות במרחבי הרשת.
הם מבצעים תמיד מספר משימות בעת ובעונה אחת.
הם לא תמיד מזהים אם משהו שראו ברשת הוא נכון או לא.

גאסר, שחוקר את הנושא, מעלה גם כמה תהיות לגבי הילידים. למשל, הפתיחות הגדולה שלהם יכולה לסבך אותם ואת מקומות העבודה שלהם בבעיות של חשיפת מידע מיותרת, שכן לא תמיד הם יחשבו על ההשלכות של לספר מה קרה היום בעבודה. מצד שני, פתיחות במקום העבודה יכולה רק לחזק קשרים בין אנשים ולהעמיק שיתופי פעולה. למעסיקים קל יותר, אולי, להכיר את העובדים טוב יותר ולהבין, אולי, מה מניע אותם. ואפרופו מקומות עבודה, הללו יכולים לנצל את הכוחות שבשיתופיות לפתרון בעיות מורכבות במהלך פיתוח מוצרים חדשים, זיהוי מגמות שוק, או עידוד מכירות. עוד אומר גאסר כי הדור הדיגיטלי אינו עובד לפי השעון, אלא לפי המשימה.

עכשיו, אם להודות על האמת, אני לא נופל בקבוצת ה"ילידים". מזמן לא. נכון, אני שנים משתמש באינטרנט, ממש מאז ימיה הראשונים של הרשת. אני חי את האינטרנט, אני "עובד באינטרנט", ובפועל מבלה שם יותר מאשר עם המשפחה שלי. אם הייתי צריך לסמן "ווי" ליד המאפיינים של גאסר, סביר להניח שהייתי מסמן אותו ליד 90 אחוז מהרשימה. אבל, כאן בדיוק ההבדל הקטן, להערכתי. ניסיתי לחשוב כיצד לדוגמה, אני רואה תכני אינטרנט וגיליתי שאני מייחס תכנים לאתרים מסויימים. ואז הלכתי לבדוק איך מתנהג הבן שלי, בן העשרה, וגיליתי שכשהוא מתייחס לתוכן מסויים שראה און ליין, הוא מייחס אותו לאדם שהפנה אותו לאותו תוכן. בכלל לא עניין אותו מקור המידע או יוצרו המקורי… אם בשבילי הרשת תהיה תמיד אותו כביש מהיר ורחב מלא נקודות עניין בהן אני צריך לבקר, בשבילו מדובר יותר בשיחה בלתי פוסקת אותה הוא מנהל עם כל מי שהוא מכיר. אבחנה קטנה. הבדל גדול. והפערים, כך אני מרגיש הולכים ומתרחבים. הרי העסק לא קופא על שמריו והאינטרנט בדרך להיות לא רק הגורם שמקשר בין בני אדם לבני אדם אלא בין "הכל להכל" – בין בני אדם ומקומות, וחפצים, וכמובן, בני אדם אחרים, בכל מקום, כל הזמן ולתמיד. וככל שיחלוף לו הזמן, כך גם מהר מאוד לא ישנה מהיכן בכלל מגיע המידע הרב שסובב אותנו, או מי עזר לנו למצוא אותו. המידע פשוט יהיה שם, בענן הענק, ויעמוד לרשות המבקש בהתבסס על מיקומו ומה הוא עושה באותו רגע.

האם אנו, המהגרים, נצליח להסתגל לנוף החדש? סביר להניח שכן. בעצם, אין לי ספק שכן. אנחנו נדע מה ואיך לעשות, ומתי, ולמה ואולי אפילו נעשה את הכל הכי טוב שבעולם, אבל, מה שכן, אנחנו אף פעם לא ממש נרגיש שם בבית. מהגרים תמיד יישארו בלב מהגרים.

קמפיין פייסבוק מעניין שנראה לאחרונה ברשת הוא של… מלפפון, שזכה ביותר מעריצים בפייסבוק מאשר להקת הרוק המפורסמת Nickelback (משהו 1.5 מיליון מעריצים תוך פחות מחודש!). הקמפיין הורם כגימיק על ידי בחורה בשם קורל אן, שטעמה המוזיקלי כנראה סולד מהלהקה – דבר שהביא אותה ליצור ניסוי חברתי ברשת שבודק כמה אנשים יגיבו לגימיק פתאומי, בדוגמת מלפפון ככוכב-רוק. הזוי, אבל, יעיל, כך התברר מהר מאוד.

ההענות הגדולה של אנשים לקמפיין, ועצם העובדה שתוך כחודש סימנו עצמם למעלה ממיליון איש כמעריצים של מלפפון (דבר ההופך חתיכת ירק למאוד כריזמטית) – רק מוכיחה עד כמה יש לקחת את אופציות השיווק בפייסבוק בעירבון מוגבל.

אם מומחי שיווק באינטרנט וברשתות החברתיות שמים את מירב הפוקוס שלהם על יצירת fans או followers, הרי שגם במידה שהמספרים המתקבלים הם גבוהים – אין זה באמת מצביע על קשר אמיתי שנרקם בין המותג אותו הם מפרסמים לבין הקהל האינטרנטי. צריך לקחת בחשבון שחלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים שמשווקים מנסים לבנות בצורה זו, מחזיקים רמת מחוייבות קלה ודלילה משהו להתקשרויות ברשתות החברתיות.

אז מה צריך לעשות בעצם? להפסיק להתרכז במדיה חברתית ובאתרים בסגנון פייסבוק כדרך להגיע לקהלי יעד פוטנציאליים ויצירת קשרי-לקוחות? חלילה. כוחה של פייסבוק, כמו גם שאר המדיה החברתית רק הולך ותופח מיום ליום ובוודאי שאסור להתעלם ממנו. אפשר ואף צריך להמשיך וליצור קשרים בזירה החברתית, רק צריך לקחת את התוצאות המספריות בעירבון מוגבל, ולחשוב על דרכים יצירתיות נוספות לפרסם מותגים ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים.

מעבר לזה, צריך להסתכל על קמפיין המלפפון כהשראה ואזהרה: מדובר בהמחשה יומית נוספת לכוחה של המדיה החברתית ביצירת באז וברתימת אנשים למען רעיון – גם אם במקרה זה הרעיון המדובר הוא גימיק משעשע ותו לא. מדובר, ללא ספק, בהצגה יפה נוספת לכוחה של המדיה החברתית כבמה אפשרית  להפצת פרסום שמניע אנשים להפגין עמדה שלילית (במקרה זה מול להקה נחמדה ביותר שמנגנים לדעתי לא רע בכלל). חברות ומותגים צריכים לעמוד על המשמר תמיד בהקשר לדמותם וכיצד היא מצטיירת ברשתות החברתיות.

דבר נוסף שניתן ואף כדאי מאוד להסיק מהעניין הוא שאנשים ברשת אוהבים להגיב ליוזמות שמקורן בהומור. גם זו עשויה להיות תנופה לשיווק חברתי ברשת: שווקו עצמכם והשתמשו בהומור ככלי. הקישור הישיר ל-1.5 מיליון איש בפייסבוק יכול להיות גם שלכם.

הדו"ח השנתי של מצב העסקים הקטנים שמפורסם מדי שנה על ידי בית הספר לעסקים של אוניברסיטת מרילנד מראה שהשימוש במדיה חברתית בעסקים קטנים עלה ל-24 אחוזים בשנת 2009 לעומת 2 אחוזים בלבד בשנת 2008. מדובר בקפיצה גדולה שכנראה מושפעת מהמשבר הכלכלי העולמי, שהביא עסקים רבים לחפש פתרונות שיווק חדשים.

לפי הדיווח, השימוש הנפוץ ביותר שעשו בתי העסק הקטנים במדיה החברתית היה פתיחת דף פרופיל לעסק באתרי מדיה חברתית, תוך עדכון סטטוסים. הדו"ח מפרט כי 75 אחוזים מבתי העסק פתחו פרופיל ברשת חברתית, 69 אחוזים פרסמו עדכונים ברשתות החברתיות כפייסבוק, ו- 57 אחוז מבתי העסק בנו את הרשת שלהם דרך אתרים כלינקדאין. בנוסף, 39 אחוזים מבתי העסק הקימו בלוג בנושאי המומחיות העסקית שלהם, 26 אחוז פרסמו עדכונים עסקיים בטוויטר, ו-54 אחוזים מהעסקים עקבו באופן פעיל אחר פרסומים חיוביים/שליליים הקשורים לארגון שלהם ברשתות חברתיות.

כמו כן, בדו"ח הושוו ציפיותיהם של בתי העסק מהמדיה החברתית מול ההישגים בפועל ונמצא כי הציפיות תאמו פחות או יותר למימוש בשטח, אולם במידה פחותה מעט מהתחזיות האופטימיות. עסקים ציפו שאפקט זיהוי ומשיכת לקוחות חדשים יהיה 73 אחוז, בעוד שבפועל מדובר ב-61 אחוזים. הציפיה לפיתוח מודעות גדולה יותר לקהל היעד של הארגון היא 56 אחוז, כאשר בפועל מדובר במספר קרוב למדי – 52 אחוזים. לגבי שיתוף פעולה אפקטיבי דרך רשת האינטרנט גם כאן התחזית של בתי העסק הייתה ל- 26 אחוזים, כשבפועל מדובר ב-21 אחוזים בלבד (כמעט ונוגע, אבל לא בדיוק).

מרבית העסקים הקטנים מדווחים על מצב בו ההוצאות שלהם על מדיה חברתית בדיוק מכסות את ההכנסות שנוצרות בעקבותיה – אולם לעומתם חמישית מבתי העסק כבר נמצאים במצב רווחי מבחינת ההוצאות וההכנסות מהמדיה החברתית. בפועל, בכלל העסקים כולם (המרוויחים, צפים ומפסידים) -  קיימת אמונה רווחת ( כ-89 אחוזים מהנבדקים במחקר) שהשימוש במדיה חברתית גם אם לא רווחי בהווה – יחזיר להם את ההשקעה תוך 12 חודשים ואף יתחיל לעשות להם רווח. רק מיעוט קטן של 9 אחוז מבתי העסק חושבים ששיווק באמצעות מדיה חברתית יוסיף להיות בלתי רווחי עבורם.

לא סוד הוא שמשווקים רבים מכוונים באחרונה יותר ויותר מאמצים לעברן של האימהות ומנצלים את כוחן הוויראלי של הרשתות החברתיות כדי לתקשר איתן ועם ארנקיהן. הם כולם ישמחו לדעת כי מרבית האמהות מוכנות לקבל בסלחנות רבה מאמצי שיווק ואפילו מודעות. סקר טרי טרי שערכה חברת Lucid המתמחה בקהל האמהי, מגלה כי לפחות שני שליש מהאמהות המשוטטות בפייסבוק – אחד המקומות היותר פוריים לפיתוח קשרים עם אמהות לטובת תגבור המכירות – אמרו שהמודעות לא ממש מפריעות להן. זאת ועוד – שלושה רבעים מהמשתתפות במחקר העידו כי הן אוהדות (Fans) של לפחות חברה מסחרים אחת – בפייסבוק (16 אחוז מהאמהות ציינו כי הן עוקבות לפחות אחר 10 עמודי חברות/מותגים).

קראו את המשך הפוסט »

חשבתם שאתם היחידים בעולם שנראים ככה? שאחרי שייצרו אתכם שברו את התבנית? מסתבר שטעיתם.

קוקה קולה זירו, שמנסה להעביר לעולם הרחב את המסר שהיא ממש, אבל, ממש דומה לקולה הרגילה, החליטה לעשות שימוש בכלי המדיה החברתית ולהדגים את העקרון של התאומים הזהים. משתמשי פייסבוק נקראו להכנס בהמוניהם לאתר מיוחד שנבנה לצורך המשימה ולאתר באמצעותו את התאום האבוד שלהם, או ליתר דיוק את משתמש פייסבוק שהכי דומה להם.

קראו את המשך הפוסט »

פורסם במקור, בגרסה שונה מעט, בחדר 404.
יש מדד כזה לכמה הבלים כל מדיום יכול לסבול, אפשר לקרוא לו מדד חם היום. זה עובד ככה: האם במדיה נתונה ניתן לכתוב "כמה חם היום, חבריא" ושזה יתקבל בסדר? לחילופין, כמה עבודה צריך כדי להפוך את ההצהרה הזאת, שחם היום, לתוכן מתקבל? הנה למשל. טוויטר: כמה חם היום. [עובד יופי]. בלוג: וואו, כמה חם היום. הייתי בחוץ והייתה שמש. הלכתי לבקר את האבא החורג שלי, שיואו, כמה שאני שונאת אותו. [גם כן עובד יופי, בלי הרבה מאמץ]. טור יומי בעיתון יומי: היום, כך אומרים המומחים, היה יום חמישי החם ביותר זה חמישים ושש שנה, היום החם ביותר מאז החלו החזאים לתעד בספריהם את מדידות החום. זה לא פלא שדווקא ביום הזה התפוצץ הנסיון למשא ומתן היסטורי בין הישראלים, הפלסתינים, והמשלחת של הנשיא אובמה, המייבשת את זיעתה ברוח הקרירה הנושבת בין ירושלים לעזה. [עובד, אבל צריך לתת לקורא גם קצת תוכן]. מגזין בינלאומי טוב, כתבה של 15 אלף מילה: אתה יכול לכתוב שהיה לך חם היום ולנסות לצאת מזה לאיזה אלגוריה חכמה על מצב החבושים בגליל, אבל אלא אם כן גם אתה וגם העורך שלך גונזואים לאללה זה פשוט ירד בעריכה. פייסבוק: אפשר לכתוב שחם היום, אפשר להעלות תמונה שלך בביקיני. זה בערך כל מה שאפשר לעשות בפייסבוק. (אה, אפשר גם לתת לינק לקליפ של השיר "איזה חם היום" ביוטיוב).

כל זה זה לא מעניין, אלא אם כן אתה מושך בעט הסופרים וגם במקרה חם לך. מה שכן מעניין הוא שמדד חם-היום מודד יפה בכמה זבל (המכונה בנימוס רעש) הקורא נאלץ לדשדש בדרך לתוכן טוב בכל מדיה נתונה. הנה למשל, גם השנון והרלוונטי בטוויטראים ישתדל להשמיד את זמנך בכל מיני הלצות שעלו לו בחדר הנוחיות או תוך כדי שהוא התלוצץ עם חבר שלו ניר. גם הטוב שבבלוגאים יגלה מדי פעם שיש לו יום קשה היום וימשיך בפוסט שאינו שנון, אינו הגון או פשוט מבוסס על עובדות שהבלוגר שמע פעם בתור לקופה לסופר. וכן הלאה. ככל שקל יותר לכתוב שחם היום סביר פחות לשמוע בעיקר דברי טעם. לשון אחר: ככל שאתה מנוי על יותר מדיה שחם בה היום כך פחות סביר שאתה קורא דברים עם ערך תזונתי.

אנחנו מדשדשים לנו בזבל הזה – אולי סטטוס אחד מחמישים בפייסבוק הוא לא שטות מוחלטת של מישהו שאתה לא באמת מכיר, אולי טוויט אחד משלושים אינו בדיחה פרטית בין שני טוויטראים מגניבים ממך, אולי פוסט אחד מעשרים בקורא ה-RSS שלנו שווה קריאה – ומקללים. אבל זבל באינטרנט זה כמו יתושים בטבריה, אי אפשר להלחם בזה, עדיף לקלל.

העניין הוא שאני לא צריך להביא לכם ניתוחים של טראפיק ברחבי הרשת בשביל שתסכימו איתי לגבי איזה סוג של תוכן אנחנו צורכים יותר ואיזה תוכן אנחנו צורכים פחות. כמה מילים היו בכתבה ממוצעת ב-1989, כמה מילים בפריט תוכן ב-2009. מעניין לציין שהתכנים הטובים לא התמעטו, אבל הם איבדו את הבכורה לסרטונים קצרים, טוויטים קצרים, ציצים  קצרים, פוסטים בבלוג של ההיא על המקרה המרגש הזה שבו היא מצאה את המסרגות של סבתא – מרגילים אותנו לתוכן שלא מכבד אותנו ולא נותן לנו כלום, מרגילים אותנו לרע. מרגילים אותנו לצרוך תוכן אגואיסטי, עסוק בעצמו, עצלני ובלתי מעניין, ואנחנו מתרגלים. למה אנחנו מתרגלים? במיוחד כשהאינטרנט הביאה לנו כזה עושר של מידע טוב ומעניין?

קראו את המשך הפוסט »