newPR. עוזרים לעסק שלך לנווט במדיה החברתית

פעם בכמה זמן (בערך כל יום) אני פוגש לקוח או לקוח פוטנציאלי, שהשאלה הראשונה שלו היא תמיד: איך אתה מראה לי את ההחזר על ההשקעה שאנו משקיעים/נשקיע בפעילות המדיה החברתית שהצעת/מציע לנו? וזה טבעי. ככל שעקומת ההשקעה בזירה החברתית נוסקת כלפי מעלה וההשקעות בתחום הולכות וגדלות כך גדל הצורך בהצדקת ההוצאה. נכון, מדידה בפרמטרים פיננסיים היא רק דרך מדידה אחת כדי להעריך הצלחה של פעילות מדיה חברתית, אבל, האם באמת אפשר למדוד הכל בכסף? קהיליה חיה של קוראי בלוג שמגיבים לך מעידה על משהו? תורמת לחברה ולמותג? ומה עם מספר המצטרפים לקבוצה בפייסבוק? או הריטוויטים? אפשר להצמיד להם מספרים? ואם לא, האם זה אומר שהם חסרי ערך? בטוח שלא, שכן, בסופו של יום, כל המשתנים שהזכרתי הרי תורמים לנראות ותורמים לערכו ולמשקלו של המותג, ויוצרים ערך (אמנם בלתי מוחשי) שבסופו של דבר מובילים היישר לקופה.

חברת הסקרים פורסטר נדרשה בדיוק לסוגיה הזו ולאחר בדיקה הגיעה למסקנה ולהמלצה על אמצעי מדיה מסורתיים ביותר לתוכניות שיווק במדיה החברתית: כלי ה- Social Media Marketing Balanced Scorecard שפותח על ידי פורסטר מאפשר למשווקים להעריך שורת יתרונות לטווח הקצר והארוך, ולהצמיד לחלקם תגיות מחיר. לגישה הזו יש מספר יתרונות, דוגמת הצורך להצמיד מדידה לכל המטרות הארגוניות ולא רק למכירות והעובדה שמה שמעניין בעיקר הוא הטווח הארוך ולא הקצר.

תוכנית מדיה חברתית אפקטיבית מתחשבת, על פי פורסטר, באמצעי מדידה מארבע פרספקטיבות:
- פיננסים: האם יש גידול ברווח או בהכנסות, או האם הארגון הוציא פחות כסף?
- מותג: האם תפיסת המותג השתנתה?
- ניהול סיכונים: האם הארגון מוכן טוב יותר להגיב על התקפות או בעיות המשפיעות על המוניטין שלו?
- דיגיטלי: האם החברה חיזקה ותגברה את המשאבים הדיגיטליים שלה?

משווקים שמודדים רק את אחת מהזוויות מקבלים, על פי פורסטר, תמונה שאינה שלמה ואינם יכולים לקבל החלטות אפקטיביות לגבי ההשקעה במדיה החברתית. ההערכה שלי שהסתכלות על מלוא התמונה ולקיחה בחשבון של כל זוויות הראייה והבחינה, יכולים לצמצם במעט את הספקנות הרבה שמגלים כיום במערכי השיווק המסורתיים כלפי הזירה החברתית כשתמיד תמיד צריך להזכיר ללקוח שפעילות המדיה החברתית אינה תלויה באוויר: היא מחוברת, או צריכה להיות מחוברת, בטבור, לשאר הפעילות השיווקית של הארגון ולעתים די קרובות קשה לבודד איתה לטובת המדידה. מתי אני יודע שההסברים עובדים? כשהלקוח מבין שלא תמיד ניתן למדוד – בכסף – השפעה של פעילות חברתית ושלא כל פעילות מדיה חברתית משפיעה על המאזן בטווח המיידי והקרוב.

אם מומחי שיווק ברשתות חברתיות פכרו את גבותיהם בלחץ מפני השאלה הקיומית של תפקידם ("האם מאמציי ישיגו אי פעם רווחים?") – הנה מחקר חדש שבהחלט יוריד את הלחץ מכתפיהם ויתיר להם אנחת רווחה קלה:

לפי חברות המחקר צ'דוויק מרטין ו-iModerate , חברים ועוקבים ברשתות חברתיות אחרי חברות – נוטים יותר לעבר קניית מוצרים מהמותג אחריו הם עוקבים/חברים.

אם אין אני לי - מעריץ לי: גרף מפרט לסיבות להערצת מותגים ברשת החברתית

יותר מחצי ממעריצי הפייסבוק שנשאלו הצהירו כי הם יקנו דברים לפחות מכמה מותגים אחריהם הם עוקבים, ואותו הדבר אמרו 67 אחוזים מה-followers בטוויטר. בנוסף לזאת, 60 אחוזים מהמעריצים בפייסבוק סיפרו שהיותם מעריצים לחברות ברשת החברתית מעלה את הסיכויים שהם ימליצו על המותג של החברה לחברים. לגבי אותה השאלה ענו 80 אחוזים ממשתמשי הטוויטר בדיוק את אותה התשובה.

החוקרים הוסיפו ובדקו מדוע נעשים גולשים ברשתות החברתיות למעריצי-מותגים וחברות. הסיבה המובילה לעניין היא, כפי שמסתבר – על מנת לקבל מידע על הנחות ומבצעים (25 אחוזים גורפים מהנשאלים). סיבות נוספות שאוזכרו הן "הפיכה למעריץ בזכות היותי לקוח של החברה" (21 אחוזים של לקוחות אינטראקטיביים אוהדים), "להראות לאחרים שאני אוהב את המותג ותומך בו" (18 אחוזים מהנשאלים, ממש מותגים כסמל סטטוס חברתי) ו- "אני מעריץ ברשתות חברתיות כי זה כיף וגורם לשעשוע" (10 אחוזים מהנשאלים, כנראה החלק שלא כדאי להסתמך עליו כקונים עתידיים).

בעוד שהסיבות הפופולריות שפורטו קודם לכן שמות דגש על הגולש-המעריץ-ברשת עצמו בתור מרכז כוח הכבידה השיווקי של החברות ברשתות החברתיות, היו גם סיבות אחרות, סוציאליות יותר. 2 אחוזים מהנשאלים בסקר ענו שהסיבה להפיכתם למעריצי מותגים היא על מנת להראות תמיכה בחברות הנבחרות. למרות האחוז הזעיר (במיוחד למול 25 אחוזים שרוצים רק הנחה) – מדובר בתשתית מעניינת: מעריצים בפייסבוק, שמחזיקים עצמם כחברים של ממש למותג המוערץ – שכן, אחרת – למה להם לעשות מחוות של רגש ותמיכה עבורו? מדובר בעצם בשילוב המיוחל אליו יכול כל משווק לקוות: לקוחות שמרגישים עצמם מחוייבים חברתית, כחברים – אל המותג.

סיבות סוציאליות אחרות שנרשמו שגורמות לאנשים להיות מעריצים של חברות היו "כי מישהו המליץ לנו להפוך למעריצים" (שוב, לחץ חברתי מוכר – 5 אחוזים מהנשאלים) ו-"כדי להפוך לחלק מקהילה של אנשים שחושבים אותו דבר ואוהבים את אותם הדברים" (4 אחוזים מהנשאלים). במילים אחרות: אין להקל ראש בערך הרצון האנושי הבסיסי להשתייך. וכאן בדיוק כוחה השיווקי של המדיה החברתית: היא בונה קשרים וקבוצות השתייכות. כמובן שיהיו תמיד אנשים שסתם יראו בכל הכלי הזה סתם עסק מבדר להעברת זמן ולקבלת הנחות שיגרמו להם אולי לקנות משהו בהמשך – אבל רוב האנשים מחפשים רעות, ידידות וקשר. החיפוש האלמותי הזה אחר פנים ידידותיות ומישהו שיבין אותנו באמת – יביא אנשים גם להיות נאמנים למותגים, וליצור איזור אפור חדש: איזור שהוא בין עסקים וחברות – עסק שהוא גם חבר שלך. זה המקום האידיאלי שהולך ונבנה עבור חברות ומותגים ברשת החברתית. צריך לקדם אותו בשלל דרכים יצירתיות, וצריך להזהר שלא לפספס את האיזור הזה ולהשאר מאחור.

קמפיין פייסבוק מעניין שנראה לאחרונה ברשת הוא של… מלפפון, שזכה ביותר מעריצים בפייסבוק מאשר להקת הרוק המפורסמת Nickelback (משהו 1.5 מיליון מעריצים תוך פחות מחודש!). הקמפיין הורם כגימיק על ידי בחורה בשם קורל אן, שטעמה המוזיקלי כנראה סולד מהלהקה – דבר שהביא אותה ליצור ניסוי חברתי ברשת שבודק כמה אנשים יגיבו לגימיק פתאומי, בדוגמת מלפפון ככוכב-רוק. הזוי, אבל, יעיל, כך התברר מהר מאוד.

ההענות הגדולה של אנשים לקמפיין, ועצם העובדה שתוך כחודש סימנו עצמם למעלה ממיליון איש כמעריצים של מלפפון (דבר ההופך חתיכת ירק למאוד כריזמטית) – רק מוכיחה עד כמה יש לקחת את אופציות השיווק בפייסבוק בעירבון מוגבל.

אם מומחי שיווק באינטרנט וברשתות החברתיות שמים את מירב הפוקוס שלהם על יצירת fans או followers, הרי שגם במידה שהמספרים המתקבלים הם גבוהים – אין זה באמת מצביע על קשר אמיתי שנרקם בין המותג אותו הם מפרסמים לבין הקהל האינטרנטי. צריך לקחת בחשבון שחלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים שמשווקים מנסים לבנות בצורה זו, מחזיקים רמת מחוייבות קלה ודלילה משהו להתקשרויות ברשתות החברתיות.

אז מה צריך לעשות בעצם? להפסיק להתרכז במדיה חברתית ובאתרים בסגנון פייסבוק כדרך להגיע לקהלי יעד פוטנציאליים ויצירת קשרי-לקוחות? חלילה. כוחה של פייסבוק, כמו גם שאר המדיה החברתית רק הולך ותופח מיום ליום ובוודאי שאסור להתעלם ממנו. אפשר ואף צריך להמשיך וליצור קשרים בזירה החברתית, רק צריך לקחת את התוצאות המספריות בעירבון מוגבל, ולחשוב על דרכים יצירתיות נוספות לפרסם מותגים ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים.

מעבר לזה, צריך להסתכל על קמפיין המלפפון כהשראה ואזהרה: מדובר בהמחשה יומית נוספת לכוחה של המדיה החברתית ביצירת באז וברתימת אנשים למען רעיון – גם אם במקרה זה הרעיון המדובר הוא גימיק משעשע ותו לא. מדובר, ללא ספק, בהצגה יפה נוספת לכוחה של המדיה החברתית כבמה אפשרית  להפצת פרסום שמניע אנשים להפגין עמדה שלילית (במקרה זה מול להקה נחמדה ביותר שמנגנים לדעתי לא רע בכלל). חברות ומותגים צריכים לעמוד על המשמר תמיד בהקשר לדמותם וכיצד היא מצטיירת ברשתות החברתיות.

דבר נוסף שניתן ואף כדאי מאוד להסיק מהעניין הוא שאנשים ברשת אוהבים להגיב ליוזמות שמקורן בהומור. גם זו עשויה להיות תנופה לשיווק חברתי ברשת: שווקו עצמכם והשתמשו בהומור ככלי. הקישור הישיר ל-1.5 מיליון איש בפייסבוק יכול להיות גם שלכם.

לא סוד הוא שמשווקים רבים מכוונים באחרונה יותר ויותר מאמצים לעברן של האימהות ומנצלים את כוחן הוויראלי של הרשתות החברתיות כדי לתקשר איתן ועם ארנקיהן. הם כולם ישמחו לדעת כי מרבית האמהות מוכנות לקבל בסלחנות רבה מאמצי שיווק ואפילו מודעות. סקר טרי טרי שערכה חברת Lucid המתמחה בקהל האמהי, מגלה כי לפחות שני שליש מהאמהות המשוטטות בפייסבוק – אחד המקומות היותר פוריים לפיתוח קשרים עם אמהות לטובת תגבור המכירות – אמרו שהמודעות לא ממש מפריעות להן. זאת ועוד – שלושה רבעים מהמשתתפות במחקר העידו כי הן אוהדות (Fans) של לפחות חברה מסחרים אחת – בפייסבוק (16 אחוז מהאמהות ציינו כי הן עוקבות לפחות אחר 10 עמודי חברות/מותגים).

אמהות קונות. אוף ואון ליין

קראו את המשך הפוסט »

חשבתם שאתם היחידים בעולם שנראים ככה? שאחרי שייצרו אתכם שברו את התבנית? מסתבר שטעיתם.

קוקה קולה זירו, שמנסה להעביר לעולם הרחב את המסר שהיא ממש, אבל, ממש דומה לקולה הרגילה, החליטה לעשות שימוש בכלי המדיה החברתית ולהדגים את העקרון של התאומים הזהים. משתמשי פייסבוק נקראו להכנס בהמוניהם לאתר מיוחד שנבנה לצורך המשימה ולאתר באמצעותו את התאום האבוד שלהם, או ליתר דיוק את משתמש פייסבוק שהכי דומה להם.

אין ספק, לא ייצרו עוד כמוני...

קראו את המשך הפוסט »

התכוננתי לגרוע מכל כשניגשתי לקרוא את הדו"ח הטרי טרי של ראסל הרדר ו-Ethos Business Law על ההתייחסות הארגונית לטרנד המדיה החברתית, אבל, בגדול, יצאתי מעודד. יש עתיד. הסקר שנערך בקיץ 2009 אמנם מגלה את מה שאני כבר יודע מהפגישות שאני עורך עם מנכ"לים ומנהלי שיווק (חצי מהמנכ"לים שלא עשו שימוש בכלי המדיה החברתית אמרו שהם פשוט לא יודעים עליה מספיק, 4 מתוך 10 דאגו לנושאי אבטחה ושמירה על סודיות ואילו 37% הביעו דאגה כנה לפרודוקטיביות העובדים שלהם), ובכל זאת הכיוון, בגדול, חיובי. מסתבר שלמעלה מ-80% מהמנהלים שלקחו חלק בסקר הגדירו את "השמירה על הקשרים עם הלקוחות" ו"בניית מותג" כיתרונות הבולטים של השימוש במדיה החברתית. רבים (69%) אף ראו בה כלי יעיל ביותר לגיוס עובדים ולשירות לקוחות (46%) ואילו 46% העריכו שהמדיה החברתית יכולה לחזק את מורל העובדים.

מדיה חברתית. למה זה טוב?

כשנשאלו על עיקר השימושים בכלים החדשים התשובות היו תואמות: בעיקר לבניית המותג, קצת רישות, קצת שירות לקוחות וגם פעילויות הכרוכות במחקר ואיסוף מידע עסקי.

ניתוח יותר עמוק של המחקר גילה כמה נתונים מדאיגים: מרבית הנשאלים שהיתה להם נגיעה כלשהי למדיה החברתית עשו זאת בתגובה ולא בצורה פרואקטיבית ומרביתם, למרות שהעידו כי הם עצמם מבקרים לעתים קרובות אתרי מדיה חברתית, לא דואגים להעסיק עובדים, או חברות חיצוניות המיומנים בתחום, שזהו עיסוקם המרכזי – אם כי, 7 מתוך 10 אמרו שהם מתכננים להגדיל את השימוש בכלים החדשים בשנה הקרובה.

ותזכיר לי, למה בכלל משתמשים במדיה החברתית?

אחת הטענות המרכזיות שעלו בסקר (וגם בסקרים אחרים), מתייחסת לחשש שהשימוש במדיה החברתית, בעיקר על ידי עובדים, יכול לפגוע במוניטין החברה. נראה שעצימת העיניים בתקוה שהגל הטרנדי הזה יחלוף, לא ממש יכולה לעבוד כאן… האוחזים במושכות חייבים, במקום להתנתק ולנתק את עובדיהם מהרשתות החברתיות, צריכים לגלות בגרות וראייה עסקית נכונה ולהתיישב ולהגדיר את האיסטרטגיה שלהם בהתייחס למדיה החברתית ואת החוקים הנוגעים לשימוש של עובדיהם בכלים הללו – וכן, החוקים החדשים צריכים להבנות בהבנה ובהסכמה של כלל העובדים בחברה ובהתאם לערכיה ואמונותיה.

ואיך אני יודע שהשינוי החל? לא רק לפי קריסת המרכזיה אצלנו בדוניצה, והיא לא קרסה, אלא בגלל סקרים מעודדים המגיעים מהעולם הרחב המעידים שמשהו מתחיל להשתנות. סקר חדש של קבוצת אברדין, המתייחס ל-ROI של השימוש בשיווק ברשתות חברתיות, מגלה שהמשווקים החלו במלאכת פיתוח הכלים והמתודולוגיות שיסייעו להם להגדיל את רווחיהם על ידי האזנה ללקוחות שלהם ולימוד מהם. על פי הסקר, 63 אחוז מהחברות (שהוגדרו הטובות בתחומן) הצהירו שהן מתכננות להגדיל את תקציבי השיווק של הפעילות ברשתות החברתיות במהלך 2009. לדברי ג'ף זאבין מאברדין, מרבית החברות משתמשות בכלים לזיהוי מעצבי דעת קהל ומנסים ל'הפעיל' אותם בכיוון המותגים שלהם כמו גם לבדוק כיצד ההשפעה של אותם פרטים על החברים שלהם אכן יש לה השלכות על החזר ההשקעה בהם.

אתר השיווק emarketer מעריך כי תחום הפעילות ברשתות החברתיות במהלך 2009 יקפוץ לסכום של 2.35 מיליארד דולר לעומת שני מיליארד דולר שהוצאו בשנת 2008. יפה, אבל, קריאה מדוקדקת של הסקר מגלה שהמציאות אינה כה ורודה, עדיין. העובדה שמשקיעים יותר, לא אומרת שהבעיות נעלמו. ואחת הבעיות המרכזיות? נכון. מדידה. איך אני יודע שהכסף שהושקע אכן חוזר אלי בסופו של יום עם ריבית? מסתבר שקרוב ל-40 אחוז מהחברות בסקר של אברדין די מתקשות במדידת ההצלחה שלהן מהפעילות שלהן ברשתות החברתיות ו-20 אחוז אף העידו שזה תהליך ש"קשה להן מאוד". משיחות שניהלתי בשבועות האחרונים עם לקוחות ואנשי שיווק אחרים, המגמה המסתמנת די דומה. בכל המקרים כולם הסכימו איתי ש"צריך להתחיל לחשוב/לקחת ברצינות את הפעילות השיווקית ברשתות החברתיות", מרביתם הסכימו שמדובר בכלי נפלא לטיפוח המותג ולשימור לקוחות, אבל, את מרביתם הטרידה העובדה שהם לא יכלו לראות את מה שמשווקים אוהבים תמיד לראות – את ה"שורה התחתונה". תדמית זה נחמד בימים 'רגילים', אמרו לי האנשים היקרים, אבל, בימים הסוערים בהם אנו חיים כיום, תראה לי את הכסף. בשולי הפעילות ה'אמיתית' , אנו מוכנים להשקיע ברשתות החברתיות, אבל ביום שתראה לי את הכלי/מערכת מדידה שיתנו את הרציונל הפיננסי להשקעה הגדולה באמת, אנחנו איתך.

לפני מיליון שנה בערך, המלצתי לכל למי שרק רצה להקשיב, עוד לפני שמישהו בכלל ידע במה מדובר, לתת הצצה במיזם איזוטרי עד ביזארי, בשם טוויטר. משהו כבר אז אמר לי שיש לחבר'ה האלה סוס מנצח ביד. ולא טעיתי בהרבה. מאז לא יורד האתר מהכותרות. כן נמכר, לא נמכר, כן רווחי, לא רווחי. המיקרו-בלוג החביב, שמאפשר לך להעביר ולקבל הודעות קצרצרות (140 תווים) במגוון רשתות תקשורת ומאינספור 'תקשורתנים', אומץ על ידי מיליוני גרפומנים, אקסהיביציונרים שאינם מסתפקים בבלוגים שלהם, חובבי קשרים וירטואליים ובשוליים גם על ידי גופים עסקיים שהחלו להריח את הפוטנציאל הטמון בעוד רשת חברתית פופולרית לחיזוק עסקיהם.

ואכן, לטוויטר יש פוטנציאל לפתיחת דלתות ולקשר לעשרות, מאות ואלפי לקוחות, שרוצים ושמחים לשמוע מה יש לך לומר להם ויותר מכך – מאפשרים לך לשמוע מה יש להם לומר לך.

העסק בבסיסו אינו מסובך. קל להירשם, קל לתפעל. אבל, לפני שנכנסים לרשת, כמו לפני כל כניסה לרשת חברתית חדשה, חייבים להפנים מספר כללי התנהגות בסיסיים שהולמים גם את שאר הרשתות וכמה סטנדרטים ייחודיים לטוויטר.

1. לפני הכל, בדוק עם עצמך כמה זמן אתה רוצה להשקיע בשבוע לפעילות. מדובר אמנם ביצור חביב ולא מזיק, אבל, הוא בהחלט יכול להפוך למפלצת תובענית שתקבור אותך תחת הררי חדשות, רכילות, עדכונים ומה לא. הקצה זמן מוגדר לפעילות בערוץ זה ועם כמה אנשים אתה רוצה לתקשר – והצמד לתוכנית. באת לעבוד, אל תשכח.

2. עשה קצת שיעורי בית לגבי את מי אתה רוצה להכיר ומי אתה רוצה שיכיר אותך. כדי להשיג תוצאות אתה חייב להיות ממוקד בבחירה אחרי מי אתה רוצה לעקוב. בדוק, אם כך, את המועמדים שלך ברשתות אחרות וראה מה ייצא לך מהקשר ומה ייצא לצד השני ממך. בדיוק כמו בעולם האמיתי.

3. שים לב לתדמית שלך. כמו בחיים, הרושם הראשון מאוד קובע. כל 'טוויט' שלך הוא שלוחה שלך. הוא מקרין עליך ועל מי אתה רוצה שייתפס כלפי חוץ. וכמובן – התדמית המקוונת חייבת לתאום לתדמית, לערכי המותג ולתרבות העסקית/ארגונית של העסק שלך בעולם ה'אמיתי'.

4. היה אישי. אל תתחיל ממסרים שכל העולם רואה, בפניה הראשונה למישהו. כדאי להתחיל עם מסרים אישיים (DM) שרק הוא יראה ורק אחר כך לעבור למסלול המורחב יותר. קח גם בחשבון ש'טוויטרים' כבדים יכולים להפגע ממשתמש חדש שמתאמץ יותר מדי לרדוף אותם בפומבי. צריך לבנות אמון כאן. אבל, אל תהיה גם אישי מדי. תחשוב שגם למכרים חדשים אתה לא מספר על הביקור אצל הפרוקטולוג שלך… מילת המפתח כאן היא: איזון. צריך למצוא את שביל הזהב.

5. אל תתפוס תחת. אתה לא הכי חכם, מבריק, יודע כל. גם לא כדאי להצטייר ככזה. גם אם יש לך משהו חשוב לומר לכל העולם, אל תרוץ להעביר אותו. שווה לחשוב איך מעבירים אותו הלאה ובאיזה כלים משתמשים. אם לא יאהבו את הגישה שלך פשוט יעזבו אותך. שמור על צניעות ומקצוענות ותזכה להערכה ולעניין.

6. כדאי שתחשוב לטווח הארוך. אל תאבד סבלנות. אל תצפה להחזר מהיר ומיידי על השקעת הזמן והמאמץ. אל תצפה לאלפי לקוחות שינהרו אחרי הטוויטים שלך כבר בשבוע הראשון לנוכחות שלך שם. תן לעסק לזרום ונסה לחשוב "איכות" ולא "כמות". הביזנס יגיע בסופו של דבר.

7. שמור על שקיפות. אם יש לך אג'נדה – תוודא שאנשים יהיו מודעים אליה. זה לא אומר שהיא צריכה להיות לב הטוויטים שלך. ממש לא. אבל, אל תסתיר את העובדה שאתה פה בשביל מטרה מסויימת. אם אתה מחפש לקוחות חדשים ומכירות, אל תשכח לכלול בטוויטים שלך (מדי פעם, לא להסחף) גם מידע על מה אתה באמת עושה ומה אתה מצפה מהעוקבים (מקבלי הטוויטים) שלך. הדרך הבדוקה להכנס לרשימה השחורה של אנשים הוא להסוות את המניעים שלך – ולהתפס.

8. קח בחשבון, כמו בעולם המיילים האכזרי, שאין לך דרך חזרה. נכון שניתן למחוק טוויט, אבל, בינתיים רבים כבר נחשפו אליו. מעבר לכך, מנועי חיפוש אכזריים, אולי כבר מחזיקים בטוויט שלך אי שם במאגרים האינסופיים שלהם כתוצאת חיפוש לגיטימית מפרופיל הטוויטר שלך – ואת זה אתה כבר לא תוכל למחוק…

9. ספר לכולם שאתה בטוויטר. כלומר, ללקוחות הפוטנציאליים שלך. צרף את הכתובת שלך באתר, בדואר האלקטרוני שלך, במודעות פרסומת. זו הדרך היעילה ביותר להגיע להגדיל את מאגר העוקבים שלך, בלי להשקיע יותר מדי זמן בכך.

10. תחזק. בדוק מדי פעם בפעם מי העוקבים החדשים שהצטרפו אליך והשקע זמן בפיתוח הקשרים איתם. נסה להבין מה גרם למצטרפים החדשים לעשות את המהלך הזה, כלומר, להקשיב למה שיש לך לומר. זה ישתלם בסופו של יום.
בסופו של דבר, צריך לזכור שגם בעולם של טוויטר, לא כל קשר מסתיים במכירה, או בפעולה לשביעות רצונך. בין אם רק אחד מתוך עשרה עוקבים אכן יהפוך ללקוח, ובין אם אחד לעשרים, בשלב מסויים האסימון ייפול ואז תבין בדיוק מה עובד בשבילך ומה לא.

לא רק הלקוחות שלנו אוהבים סקרים. גם אני. ואני הכי אוהב סקרים שמדברים אלי. נכון שחשוב לדעת מה חושבים בכירים בשוק ההון על שער הדולר בשנת 2010, אבל, ללא ספק, סקר שמבצעת חברת יחסי ציבור גלובלית, מהחברות היותר חביבות עלי, ובתחום שעוד יותר חביב עלי: רשתות חברתיות – הוא משהו שאני אלך לישון איתו.

ובאמת, הסקר הטרי של Ketchum, שנערך בשיתוף המרכז ליחסי ציבור איסטרטגיים באוניברסיטת קליפורניה, שבחן מקרוב למעלה מ-40 ערוצי תקשורת שונים, מטיל אור חדש על מקומם של אמצעי התקשורת החברתיים בנקודת המכירה. ונלך קודם לשורה התחתונה: צרכנים, כך מסתבר, מבססים לעתים יותר ויותר קרובות את ההחלטות לגבי הקניות שהם עורכים על מידע שמגיע מאתרי מכירות, בלוגים ואתרי רשתות חברתיות. מהמחקר עולה גם שהגבולות בין ערוצי תקשורת במאה ה-21 הטשטשו בצורה משמעותית. התוצאה של 'התכת המדיה' היא שהתכנים שאנו צורכים, שפעם הגיעו ממדיום אחד (ראה מקרה ערוץ 1) מגיעים כעת משלל פלטפורמות. כך, במקרה של אתרי המכירות, מתברר שתוך שנתיים חלה קפיצה של פי שניים בשימוש של צרכנים במידע שנוצר על ידי הצרכנים עצמם, שנמצא באתרי המכירות השונים, כבסיס לקבלת החלטות רכישה. כמחצית מאלה שמבקרים באתרי מכירות בדרך קבע קוראים ביקורות של גולשים, תוך שהם מדגימים כי האתרים שינו כיוון מ'מקומות בהם באים לקנות' ל'מקומות בהם נאספים להחליף חוויות ומידע יקר ערך'.

מסקנה שלי מנתון זה היא שייתכן וצרכנים מגלים אמון רב בחבריהם לרשת, אך המשמעות היא הרבה מעבר לכך: יש כניסה ברורה של סממני "רשת חברתית" גם לתוככי אתרי המכירות עצמם. אנשים המשאירים ביקורות ואו תגובות באתרים השונים אף מגיבים לדברי חבריהם ונוצרים מעין 'כיסי' רשתות חברתיות.

נתונים מעניינים נוספים מגלים כי חלקם של ערוצי המדיה החדשים, כדוגמת בלוגים ואתרי רשתות חברתיות, הולך ועולה בקרב צרכנים: 26 אחוז מהצרכנים עושה שימוש ברשתות חברתיות, בהשוואה ל-17 אחוז בשנת 2006 וקריאת הבלוגים כמעט והוכפל בשנים הללו – 24 אחוז לעומת 13 אחוז ב- 2006. כשבודקים את מעצבי דעת הקהל, אותם צרכנים שמובילים שינויים, מגלה המחקר כי שם אחוז קוראי הבלוגים (שלא נכתבו על ידי עיתונאים) מגיע ל-43 אחוז וכי 32 אחוז קוראים בלוגים שנכתבו על ידי עיתונאים.

ותופעות מעניינות ומקבילות: כוחם של אמצעי התקשורת הולך ופוחת. כך, מגלה המחקר, פוחת מספרם של הצרכנים הרואים בטלוויזיה את המקור למידע (מ-71 אחוז ל- 65 בשנת 2006) והולך וגובר כוחם של מנועי החיפוש. הללו, כך נראה, הבשילו לכדי מדיום בפני עצמו בהוותם מקור חשוב למידע, מה שמסביר איך זה שגוגל נתפסת כיום לא רק כמנוע חיפוש, אלא בעיקר כאחד מערוצי הפצת המידע הגדולים בעולם (59 אחוז ממשתמשי האינטרנט עשו בהם שימוש במהלך 2008) הזוכים גם לציון גבוה במדרג האמינות שלהם. מנועי חיפוש אף דורגו במקום השלישי ברשימת 'מקורות המידע השמישים ביותר' בקרב מחפשי מידע, אחרי עיתונות מקומית וערוצי הטלויזיה (כאשר מובילי דעת קהל משתמשים בהם הרבה יותר משאר האוכלוסיה).

מפן ציבור העוסקים במלאכת יחסי הציבור מסקנות המחקר צריכות להיות ברורות: טקטיקות יחסי הציבור חייבות להשתנות. הדרך להכניס לקוחות לשיחות שנערכות ברחבי הרשת מצריכה כישורים מסוג חדש. בעבר, איש יחסי הציבור דיבר עם עיתונאים ועורכים, אבל כיום הוא נדרש גם לתקשר עם בלוגרים בדרכים האהודות עליהם יותר, או להמליץ ללקוחותיו כיצד מכניסים את נקודות הראייה שלהם לאתרי הרשתות החברתיות.