newPR. עוזרים לעסק שלך לנווט במדיה החברתית

לפעמים, כן, לפעמים, כדאי ושווה להרים מעט את הראש ולהסתכל מה קורה שם בחוץ, בעולם הגדול. סקר המדיה החברתית בעסקים, שבודק את שקרה במהלך 2009 בשוק האמריקני, הוא אחד מאותם מקרים שמצדיקים הפסקה (קצת ארוכה, אם לוקחים בחשבון קרוב ל-50 עמודי טקסט מלאים בטבלאות). 3000 אנשים מעסקים שונים לקחו חלק בבדיקה המעמיקה, שבאה לבחון את המגמות החמות ביותר בשימוש במדיה החברתית בקרב עסקים בארה"ב. שימוש ולא אימוץ, שכן כל הנבדקים דווחו על עשיית שימוש במדיה חברתית ביום יום שלהם כמקור לקבלת מידע עסקי רלבנטי.

איזה צימוקים הוצאתי משם?

- באופן לא משעשע ביותר, המנהלים (או לפחות אלה המגדירים עצמם ככאלה) משתמשים הכי פחות בכלים החדשים. מעט מעליהם נמצאים החברים בהנהלות הבכירות, ובצמרת המשתמשים מצוייה דווקא שכבת הנהלת דרג הביניים. לא מפתיע. יכולתי לספר על כמה התקלויות אישיות שלי עם המנהלים הללו, שהעדיפו להשאיר את העבודה ה'שחורה' לדרג השני והשלישי, וכך איבדו קשר עם המציאות.
- אנשים העוסקים בטכנולוגיית מידע (IT) עושים את השימוש הקטן ביותר במדיה החברתית, כשבצמוד אליהם מדדים אנשי השירות, הלוגיסטיקה והאדמיניסטרציה, שמשאירים את הזירה פנוי לאנשי היח"צ, המרקום והייעוץ בארגונים בהם הם פועלים. בהחלט. הראשים הקטנים של הפיתוח מעדיפים להמשיך לחטט למערכת בקרביים, ולא להוציא את הראש מהמים, אלא אם כן מישהו צעק 'אקזיט' לידם.
- חברות המיקרו (פחות מעשרה עובדים) עושים את השימוש הגדול ביותר בכלי המדיה החברתית, בעוד בחברות הגדולות באמת (מעל 500 עובדים), נעשה השימוש הדל ביותר. כמה נכון. הקטנים והזריזים, או הרעבים, היו מאז ומתמיד בחוד החנית של אימוץ החידושים.
- לגבי מקורות המדיה החברתית בהם נעשה שימוש, עולה מהסקר כי 69.1% לוקחים חלק בוובינרים (סמינרים מקוונים), 62.2% קוראים סקירות עסקיות למוצרים ושירותים, 62.2% מבקרים בפרופילים של חברות ואו מוצרים באתרים חברתיים, 55.1% קוראים בלוגים ארגוניים, 35.4% עושים שימוש ברסס ורק 29% משתמשים בטוויטר לאיתור מידע. הנתונים האחרונים מעניינים שכן בולטת מהם הפאסיביות. העיסוקים המוצהרים לא ממש דורשים פעילות יתר, כמו למשל לקיחת חלק בפורומים. כשנשאלו המשתתפים מהו מקור המדיה החברתית שהיה הכי שימושי עבורם, הצביעו מרביתם על הסמינרים המקוונים, חוסכי הזמן, הכסף והנסיעות הארוכות.

מה עוד?

- למרבית הנשאלים העיסוק במדיה החברתית הוא די חדש. 40% עוסקים בתחום פחות משנה, ועוד 31% בין שנה לשנתיים. העסק טרי ביותר. ומה עושים הרוב? נכון: מתחזקים פרופילים ונוכחות באתרי רשתות חברתיות. הפעילות הפופולרית השניה בדירוג: ניטור אזכורים בזירה החברתית ותחזוקה של בלוגים ארגוניים. מעניין שרק 31% עושים בזירה הזו שימוש לטובת גיוס עובדים חדשים.
- ואיך כולם מודדים את ההצלחה בשימוש בכלים החדשים? הדרך הפופולרית ביותר היא תנועה באתר, אחר כך קשר עם לקוחות פוטנציאליים ומודעות למותג.
- מבין הנשאלים שהשיבו כי הם מפעילים פרופיל באחד מאתרי המדיה החברתית, 80% עושים זאת בפייסבוק, 56% בטוויטר ובממוצע, לחברה יש נוכחות בשלושה אתרי רשתות חברתיות, כשהם מצהירים שאין כל כך הבדלים בינהם מבחינת ההשפעה על העסק.
- ניטור הפעילות של המותג במדיה החברתית מתבצע במרביתו באמצעות כלים חינמיים (חיפוש של גוגל, גוגל אלרטס, חיפוש בטוויטר וכד').

הכלים שמציעה המדיה החברתית לאנשי השיווק והעסקים, כבר לא רלבנטיים לקבוצות דמוגרפיות ספציפיות. ממש לא. הם גם לא משהו שמתעסקים בהם בשעות הפנאי. המדיה החברתית כבר כאן והיא תשאר איתנו להרבה זמן. כדאי מאוד להסתגל לרעיון, להטמיע אותו ולהבין היטב איך ניתן לעשות בהם שימוש מושכל.

אני בטוח שכבר שמעתם קודם לכן את הביטוי "ילידים דיגיטליים". ואם לא, זו ההזדמנות. את המושג טבע ד"ר אור (בשורוק) גאסר, מהארווארד (יחד עם מרק פרנסקי), כשהוא מתכוון בעיקר לאלה שנולדו אחרי 1980 – היישר לקלחת הדיגיטלית, אך לא בהכרח. ההגדרה בהחלט תלויה בגישה שיש למשתמש לטכנולוגיות דיגיטליות מאז לידתו, גילו, והכישורים שלו לעשיית שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות. ואלה שנולדו טרום העידן הדיגיטלי? אלה נקראים "המהגרים הדיגיטליים". הגיוני.

אם אתה מוכר ומשווק דבר מה, כדאי שתדע מהם מאפייניהם של הילידים, שהרי, הם אלה שכבר מתחילים להפגין שליטה בשוק ולהפוך לכח הקנייה המשמעותי ביותר.

ואלה מאפייניהם:
הם מתקשרים עם כולם, בכל פינה בגלובוס, בכל זמן.
הם מקוונים כל הזמן. גאסר מעריך כי עד הגיעם לגיל 20, יבלו הילידים הדיגיטליים קרוב ל-20 אלף שעות און ליין, אותה כמות שעות שישקיע פסנתרן מקצועי באימונים כל חייו.
הם סובלים מריבוי אישיויות והללו לעתים זהות בעולם המקוון והאמיתי.
הם משתפים מידע אישי באופן אובססיבי. יש להם פחות עכבות בלספר לכולם מה עבר עליהם ומה הם חושבים.
הם אוהבים לחלוק מידע. כותבים בלוגים, מגיבים, חולקים נתונים וסיפורים מביכים.
הם כבר מזמן לא צופים פאסיביים, אלא יוצרים תכנים ומעבירים אותם הלאה.
הם, איך לומר זאת בעדינות, שטחיים במידת מה. הם רק מציצים בכותרות ולא מתעמקים בתכנים.
הם מגיבים ליוזמות של מובילי דעת קהל ואוהבים לשתף פעולה עם אנשים שמעולם לא פגשו.
הם לומדים תוך כדי שוטטות במרחבי הרשת.
הם מבצעים תמיד מספר משימות בעת ובעונה אחת.
הם לא תמיד מזהים אם משהו שראו ברשת הוא נכון או לא.

גאסר, שחוקר את הנושא, מעלה גם כמה תהיות לגבי הילידים. למשל, הפתיחות הגדולה שלהם יכולה לסבך אותם ואת מקומות העבודה שלהם בבעיות של חשיפת מידע מיותרת, שכן לא תמיד הם יחשבו על ההשלכות של לספר מה קרה היום בעבודה. מצד שני, פתיחות במקום העבודה יכולה רק לחזק קשרים בין אנשים ולהעמיק שיתופי פעולה. למעסיקים קל יותר, אולי, להכיר את העובדים טוב יותר ולהבין, אולי, מה מניע אותם. ואפרופו מקומות עבודה, הללו יכולים לנצל את הכוחות שבשיתופיות לפתרון בעיות מורכבות במהלך פיתוח מוצרים חדשים, זיהוי מגמות שוק, או עידוד מכירות. עוד אומר גאסר כי הדור הדיגיטלי אינו עובד לפי השעון, אלא לפי המשימה.

עכשיו, אם להודות על האמת, אני לא נופל בקבוצת ה"ילידים". מזמן לא. נכון, אני שנים משתמש באינטרנט, ממש מאז ימיה הראשונים של הרשת. אני חי את האינטרנט, אני "עובד באינטרנט", ובפועל מבלה שם יותר מאשר עם המשפחה שלי. אם הייתי צריך לסמן "ווי" ליד המאפיינים של גאסר, סביר להניח שהייתי מסמן אותו ליד 90 אחוז מהרשימה. אבל, כאן בדיוק ההבדל הקטן, להערכתי. ניסיתי לחשוב כיצד לדוגמה, אני רואה תכני אינטרנט וגיליתי שאני מייחס תכנים לאתרים מסויימים. ואז הלכתי לבדוק איך מתנהג הבן שלי, בן העשרה, וגיליתי שכשהוא מתייחס לתוכן מסויים שראה און ליין, הוא מייחס אותו לאדם שהפנה אותו לאותו תוכן. בכלל לא עניין אותו מקור המידע או יוצרו המקורי… אם בשבילי הרשת תהיה תמיד אותו כביש מהיר ורחב מלא נקודות עניין בהן אני צריך לבקר, בשבילו מדובר יותר בשיחה בלתי פוסקת אותה הוא מנהל עם כל מי שהוא מכיר. אבחנה קטנה. הבדל גדול. והפערים, כך אני מרגיש הולכים ומתרחבים. הרי העסק לא קופא על שמריו והאינטרנט בדרך להיות לא רק הגורם שמקשר בין בני אדם לבני אדם אלא בין "הכל להכל" – בין בני אדם ומקומות, וחפצים, וכמובן, בני אדם אחרים, בכל מקום, כל הזמן ולתמיד. וככל שיחלוף לו הזמן, כך גם מהר מאוד לא ישנה מהיכן בכלל מגיע המידע הרב שסובב אותנו, או מי עזר לנו למצוא אותו. המידע פשוט יהיה שם, בענן הענק, ויעמוד לרשות המבקש בהתבסס על מיקומו ומה הוא עושה באותו רגע.

האם אנו, המהגרים, נצליח להסתגל לנוף החדש? סביר להניח שכן. בעצם, אין לי ספק שכן. אנחנו נדע מה ואיך לעשות, ומתי, ולמה ואולי אפילו נעשה את הכל הכי טוב שבעולם, אבל, מה שכן, אנחנו אף פעם לא ממש נרגיש שם בבית. מהגרים תמיד יישארו בלב מהגרים.

בקבוצת ה"שיווק, יחסי ציבור ומכירות" של הרשת החברתית לינקד-אין קם מישהו בבוקר והחליט לשאול את עצמו שאלות קיומיות, וכך פורסמה באתר השאלה הגדולה הבאה, עליה התבקשו לענות חברי הקבוצה האחרים: מהי לדעתך מדיה חברתית? לפניכם לקט של כמה מתשובות היותר מעניינות שענו הגולשים:

גאווין אלדריך, מנהל שיווק מארה"ב מאמין שמדיה חברתית היא כל מה שתרצה שתהיה וכל מה שתוכל להוציא ממנה. "הקשבה, חלוקה,  שיתוף וגילוי… מדובר ב-'מה זה משנה' שיוצר שינוי אמיתי".

ויולט אלדיה, מנהלת שיווק ומיתוג מניו יורק חושבת שמדיה חברתית היא שיקוף של תקשורת טבעית ושל הדרך בה אנשים מתקשרים אחד עם השני: לאו דווקא שני ראשים (פיזיים) בדסקוס צדדי, אלא שיחה שוטפת מבעד לפלטפורמה טכנולוגית שהופכת את ההודעה הפשוטה לשיחות מרובות. "מה שהיה תקשורת חד-דו צדדית, הפך לצומת סואנת של שיחה", היא אומרת.

אתר האינטרנט של חברת התקשורת 451connectC מציין כי "מדיה חברתית היא דינמית כמו זרם התודעה שלך, ביום הכי יצירתי".

וגם:

מדיה חברתית היא דמוקרטיזציה של קהילות, בין מותגים ומשתמשים (טים מאטרו, בעלים של חברת שיווק מאוהיו).

מדיה חברתית היא כמו סכין: בידיים הנכונות ניתן לעצב באמצעותה אמנות מעץ, להכין אוכל ובניצוץ שמש להדליק אש – אך בידיים הלא נכונות היא הופכת לנשק קטלני שמתקהה רק עם הזמן (פיטר סמית', מנכ"ל חברת שיווק).

מדיה חברתית היא לא כלי שיווקי, כי אם כלי תקשורתי: שנועד להשמיע דעה, ומכאן תומך ומשפיע על שיווק (דויד הייזלטיין, סמנכ"ל גיוס כספים בחברת תקשורת).

מדיה חברתית היא כאב ראש גדול, אבל מבטיח (קרול אוליבל, הבעלים של בית הספר לאנגלית וולסטריט)

מדיה חברתית יוצרת מצב בו יש סכנה אמיתית להפחתת היעילות של פגישה פנים מול פנים ומילים שנאמרות בה (איש המכירות ג'ון ניוטון).

והיו גם אנשים דוגמת קלי קוזה, יועצת תקשורת מספרד, שבחרה לענות על השאלה בשאלה נוספת, תוך זריקת אתגר למענה של גולשים נוספים – "מדיה חברתית היא כלי של כוח. איך א-ת-ה תשתמש בו?"

את השאלה הבלתי פתורה הזו נסכם לעת עתה במילותיה של פריאל סידיקווי, מנהלת מכירות ושיווק מדובאי, שהחליטה לצטט אילנות גבוהים במיוחד – את מייסד הפייסבוק מארק צוקרברג (ואין מה לעשות זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית): "Social media is a Cyber Hangout Joint".

טל גוטמן, בלוגר ואזרח רשת, כתב בבלוג שלו על הרתיעה האוטומטית שחשים אלו שחיים בבלוגים וברשתות החברתיות מהזן החדש של מומחי מדיה חברתית. זו לא רק אווירת השרלטנות המאפיינת תחום חדש ופרוץ, אומר גוטמן, אנחנו לא אוהבים שמפרקים את החיים שלנו למרכיבים שאפשר לבנות מהם רווח כלכלי. הפוסט (המקור כאן) מובא פה במלואו באישור המחבר.

כל סמנכ"ל שיווק מתחיל יגיד לך שטכנולוגיות רשת חדשות, כמו גם כל המילים היפות האחרות שמסתיימות בספרות 2.0 הם פשוט אחלה, והן יודעות ליצור את הבאזז המתאים ושהן נורא חשובות וכולי וכולי, אבל, סביר להניח שבסוף היום, כשיגיע האמון על המדיה החברתית אליו עם צ'קים לחתימה, התגובות יהיו הרבה יותר פושרות. כאן מדברים איתך ב-ROI (החזר על ההשקעה) ואל תשכח את זה, בבקשה – ובמיוחד כשבחוץ כל כך 'מעונן'…

אבל, הנה מגיע צוות המחקר של מק'קינזי, והנתונים הטריים שאספו על "היתרונות שבשימוש בכלי ה-Web 2.0", והם בהחלט מעודדים, את אנשי המדיה החברתית, זאת אומרת. המחקר החדש שדגם מעל 1700 מנהלים, מגלה בגדול כי כמה וכמה טכנולוגיות חדשות יחסית בהחלט תורמות ליחסים שבין העובדים בארגון כמו גם ליחסים בין הארגון ולקוחותיו. 69% מהנשאלים הודו בפה מלא כי החברות שלהם הפיקו יתרונות עסקיים מ ד י ד י ם. ומעבר לכך: חברות שהרבו לעשות שימוש בכלים החדשים (יחסית, יחסית) אף הדגימו יתרונות גדולים יותר. המצליחים האמיתיים היו החברות ששלא רק שילבו את הטכנולוגיות בפעילות העובדים, אלא שלקחו צעד נוסף ויצרו "ארגון מרושת" ושימוש בכלים שקשרו אותם חזק יותר אל הלקוחות.

כשמדובר ביתרונות הקשורים בלקוחות, התגלו הבלוגים הארגוניים ככלי היעיל ביותר, עם דיווח של מעל למחצית החברות שנדגמו (51%) שהצהירו כי מדובר בכלי המספק יתרונות מדידים. מיד אחר כך נמצאים אתרי שיתוף הווידאו והרישות החברתי (48%) ופידים מה-RSS במקום השלישי עם 45%.

טכנולוגיות דוגמת וויקיס, פודקאסטים (מישהו בישראל בכלל משתמש בכלי הזה?) התגלו כפחות שימושיים אבל, עדיין, תרמו לחיזוק הקשר עם הלקוחות ברבע ועד שליש מהחברות שנסקרו. דבר אחד בטוח: למעלה ממחצית הנדגמים הודו שכלי ה-Web 2.0 העלו את האפקטיביות של השיווק, 43% דיווחו על שביעות רצון לקוחות גבוהה יותר והפלא ופלא, 38% אף ידעו לדווח על צמצום בעלויות הפעילות השיווקית. זהו. I rest my case.

אני מבלה, כן, כך אני מכנה הרבה מפגישות העבודה שלי, בשיחות ארוכות עם מנהלי וסמנכ"ליות שיווק, מנסה להסביר להם מדוע חשוב כל כך שלחברה שלהם תהיה נוכחות בולטת בזירת הרשתות החברתיות (רצוי באמצעות דוניצה תקשורת, אלא מה?). וזה לא קל. "אבל, יש לנו עמוד בפייסבוק", הם אומרים לי בגאווה, "ואפילו יש לנו שם מעל 500 חברים". ומה אתם עושים איתם? אני שואל. "מישהי ממחלקת השיוק שלקחה אחריות על התחזוקה נכנסת מדי פעם לבדוק מה חדש שם, לפעמים מודיעים על מבצעים וזהו". לשאלה מדוע העלו את העמוד הזה מלכתחילה, עונים לי בדרך כלל כי "צריך להיות שם", כי "כולם שם", כי "זה איני". וזה נכון. מרבית המשוקים כבר הפנימו את העובדה שברשת הזו משוטטים מעל 200 מיליון משתמשים וכי הפלח הדמוגרפי שגדל שם בקצב המהיר ביותר הוא אוכלוסיית בני ה- 35 ומעלה, קניינים פוטנציאליים אחד אחד.

קראו את המשך הפוסט »

ואיך אני יודע שהשינוי החל? לא רק לפי קריסת המרכזיה אצלנו בדוניצה, והיא לא קרסה, אלא בגלל סקרים מעודדים המגיעים מהעולם הרחב המעידים שמשהו מתחיל להשתנות. סקר חדש של קבוצת אברדין, המתייחס ל-ROI של השימוש בשיווק ברשתות חברתיות, מגלה שהמשווקים החלו במלאכת פיתוח הכלים והמתודולוגיות שיסייעו להם להגדיל את רווחיהם על ידי האזנה ללקוחות שלהם ולימוד מהם. על פי הסקר, 63 אחוז מהחברות (שהוגדרו הטובות בתחומן) הצהירו שהן מתכננות להגדיל את תקציבי השיווק של הפעילות ברשתות החברתיות במהלך 2009. לדברי ג'ף זאבין מאברדין, מרבית החברות משתמשות בכלים לזיהוי מעצבי דעת קהל ומנסים ל'הפעיל' אותם בכיוון המותגים שלהם כמו גם לבדוק כיצד ההשפעה של אותם פרטים על החברים שלהם אכן יש לה השלכות על החזר ההשקעה בהם.

אתר השיווק emarketer מעריך כי תחום הפעילות ברשתות החברתיות במהלך 2009 יקפוץ לסכום של 2.35 מיליארד דולר לעומת שני מיליארד דולר שהוצאו בשנת 2008. יפה, אבל, קריאה מדוקדקת של הסקר מגלה שהמציאות אינה כה ורודה, עדיין. העובדה שמשקיעים יותר, לא אומרת שהבעיות נעלמו. ואחת הבעיות המרכזיות? נכון. מדידה. איך אני יודע שהכסף שהושקע אכן חוזר אלי בסופו של יום עם ריבית? מסתבר שקרוב ל-40 אחוז מהחברות בסקר של אברדין די מתקשות במדידת ההצלחה שלהן מהפעילות שלהן ברשתות החברתיות ו-20 אחוז אף העידו שזה תהליך ש"קשה להן מאוד". משיחות שניהלתי בשבועות האחרונים עם לקוחות ואנשי שיווק אחרים, המגמה המסתמנת די דומה. בכל המקרים כולם הסכימו איתי ש"צריך להתחיל לחשוב/לקחת ברצינות את הפעילות השיווקית ברשתות החברתיות", מרביתם הסכימו שמדובר בכלי נפלא לטיפוח המותג ולשימור לקוחות, אבל, את מרביתם הטרידה העובדה שהם לא יכלו לראות את מה שמשווקים אוהבים תמיד לראות – את ה"שורה התחתונה". תדמית זה נחמד בימים 'רגילים', אמרו לי האנשים היקרים, אבל, בימים הסוערים בהם אנו חיים כיום, תראה לי את הכסף. בשולי הפעילות ה'אמיתית' , אנו מוכנים להשקיע ברשתות החברתיות, אבל ביום שתראה לי את הכלי/מערכת מדידה שיתנו את הרציונל הפיננסי להשקעה הגדולה באמת, אנחנו איתך.

לא רק הלקוחות שלנו אוהבים סקרים. גם אני. ואני הכי אוהב סקרים שמדברים אלי. נכון שחשוב לדעת מה חושבים בכירים בשוק ההון על שער הדולר בשנת 2010, אבל, ללא ספק, סקר שמבצעת חברת יחסי ציבור גלובלית, מהחברות היותר חביבות עלי, ובתחום שעוד יותר חביב עלי: רשתות חברתיות – הוא משהו שאני אלך לישון איתו.

ובאמת, הסקר הטרי של Ketchum, שנערך בשיתוף המרכז ליחסי ציבור איסטרטגיים באוניברסיטת קליפורניה, שבחן מקרוב למעלה מ-40 ערוצי תקשורת שונים, מטיל אור חדש על מקומם של אמצעי התקשורת החברתיים בנקודת המכירה. ונלך קודם לשורה התחתונה: צרכנים, כך מסתבר, מבססים לעתים יותר ויותר קרובות את ההחלטות לגבי הקניות שהם עורכים על מידע שמגיע מאתרי מכירות, בלוגים ואתרי רשתות חברתיות. מהמחקר עולה גם שהגבולות בין ערוצי תקשורת במאה ה-21 הטשטשו בצורה משמעותית. התוצאה של 'התכת המדיה' היא שהתכנים שאנו צורכים, שפעם הגיעו ממדיום אחד (ראה מקרה ערוץ 1) מגיעים כעת משלל פלטפורמות. כך, במקרה של אתרי המכירות, מתברר שתוך שנתיים חלה קפיצה של פי שניים בשימוש של צרכנים במידע שנוצר על ידי הצרכנים עצמם, שנמצא באתרי המכירות השונים, כבסיס לקבלת החלטות רכישה. כמחצית מאלה שמבקרים באתרי מכירות בדרך קבע קוראים ביקורות של גולשים, תוך שהם מדגימים כי האתרים שינו כיוון מ'מקומות בהם באים לקנות' ל'מקומות בהם נאספים להחליף חוויות ומידע יקר ערך'.

מסקנה שלי מנתון זה היא שייתכן וצרכנים מגלים אמון רב בחבריהם לרשת, אך המשמעות היא הרבה מעבר לכך: יש כניסה ברורה של סממני "רשת חברתית" גם לתוככי אתרי המכירות עצמם. אנשים המשאירים ביקורות ואו תגובות באתרים השונים אף מגיבים לדברי חבריהם ונוצרים מעין 'כיסי' רשתות חברתיות.

נתונים מעניינים נוספים מגלים כי חלקם של ערוצי המדיה החדשים, כדוגמת בלוגים ואתרי רשתות חברתיות, הולך ועולה בקרב צרכנים: 26 אחוז מהצרכנים עושה שימוש ברשתות חברתיות, בהשוואה ל-17 אחוז בשנת 2006 וקריאת הבלוגים כמעט והוכפל בשנים הללו – 24 אחוז לעומת 13 אחוז ב- 2006. כשבודקים את מעצבי דעת הקהל, אותם צרכנים שמובילים שינויים, מגלה המחקר כי שם אחוז קוראי הבלוגים (שלא נכתבו על ידי עיתונאים) מגיע ל-43 אחוז וכי 32 אחוז קוראים בלוגים שנכתבו על ידי עיתונאים.

ותופעות מעניינות ומקבילות: כוחם של אמצעי התקשורת הולך ופוחת. כך, מגלה המחקר, פוחת מספרם של הצרכנים הרואים בטלוויזיה את המקור למידע (מ-71 אחוז ל- 65 בשנת 2006) והולך וגובר כוחם של מנועי החיפוש. הללו, כך נראה, הבשילו לכדי מדיום בפני עצמו בהוותם מקור חשוב למידע, מה שמסביר איך זה שגוגל נתפסת כיום לא רק כמנוע חיפוש, אלא בעיקר כאחד מערוצי הפצת המידע הגדולים בעולם (59 אחוז ממשתמשי האינטרנט עשו בהם שימוש במהלך 2008) הזוכים גם לציון גבוה במדרג האמינות שלהם. מנועי חיפוש אף דורגו במקום השלישי ברשימת 'מקורות המידע השמישים ביותר' בקרב מחפשי מידע, אחרי עיתונות מקומית וערוצי הטלויזיה (כאשר מובילי דעת קהל משתמשים בהם הרבה יותר משאר האוכלוסיה).

מפן ציבור העוסקים במלאכת יחסי הציבור מסקנות המחקר צריכות להיות ברורות: טקטיקות יחסי הציבור חייבות להשתנות. הדרך להכניס לקוחות לשיחות שנערכות ברחבי הרשת מצריכה כישורים מסוג חדש. בעבר, איש יחסי הציבור דיבר עם עיתונאים ועורכים, אבל כיום הוא נדרש גם לתקשר עם בלוגרים בדרכים האהודות עליהם יותר, או להמליץ ללקוחותיו כיצד מכניסים את נקודות הראייה שלהם לאתרי הרשתות החברתיות.

רבים הכותבים המתייחסים לאמצעי התקשורת החברתיים (וביניהם, מה לעשות גם אני), הנוטים לצבוע את העבודה מולם כאל פסגת החדשנות השיווקית, כאל משהו שבאמת ובתמים עבדנו קשה כדי להמציא אותו מאפס, או לכל הפחות כאל משהו שיש בו בשורה גדולה לעסקי יחסי הציבור. בת'כלס, אם באמת מורידים מהעסק את כל מה שהלבישה עליו ועדת הקישוט שלנו, נגלה שלמטה בבסיס יש בעצם הרבה (או הרבה מאוד) ממה שנמצא בדרך כלל בלבו של השיווק הדיגיטלי, מה שכולנו מכירים כטקטיקות הדחוף/משוך.

כדי לסבר את האוזן, טקטיקות הדחוף נראות בעולם הדיגיטלי בדיוק כפי שהן נראות בעולם הלא דיגיטלי. הן מסתכמות בדחיפת הסיפור החוצה, לעיתונות, וממנה ללקוחות הסופיים שלנו. אתה כותב משהו, אומר משהו, מצלם משהו ודואג לשלוח את המסר שלך החוצה לעולם. לפעמים אתה גם מגיב למשהו שמישהו אחר פרסם, או התייחס אליך. המסר יכול להיות ממוקד ביותר מבחינת קהלי היעד שלך (צעירים, קשישים, נשים, תושבי תל אביב וכד') וקל יחסית לבחון לא רק כמה אנשים ראו/נחשפו את המסר, אלא אף להתייחס למגוון אפיונים של מקבלי המסרים עצמם. מבחינתנו, אנשי יחסי הציבור, יש כאן הליכה על קרקע בטוחה. אנו מכירים את השטח ומרגישים בו בנעלי בית. וגם הבעיות מעולם יחסי הציבור ה'רגיל' צצות כאן: עבודת ה'דחוף' (בין אם מדובר במשלוח מיילים, SMS, או RSS) דורשת השקעת זמן ומשאבי אנוש בכמות גדולה ונסמכת על מערכת תוכנה כלשהי. לכך ניתן להוסיף את הבעיות הייחודיות לעולם הדיגיטלי, דוגמת אמצעי הרגולציה השונים (מניעת ספאם) ועד שימוש פוטנציאלי של מקבל המסר הרצוי באמצעי חסימה דיגיטליים.

טקטיקות המשיכה הן כבר סיפור אחר. הן מתמקדות בדרכים בהם אנו עושים שימוש בתוכן וברשת האינטרנט (בין אם מדובר בבלוגים, מיקרו-בלוגים, קבצי וידאו וכד') כדי למשוך תשומת לב אלינו ואל המסרים שלנו. כאן הסיפור כבר יותר מורכב ודורש יכולות בהחלט חדשות מצד משרדי יחסי הציבור. כאן כבר יש משקל לאיכותם של התכנים, לערכם ולמקומות בהם מושארים ה'פתיונות'. המשימה, הלא קלה שלנו, היא לגרום לקהלי היעד שלנו להגיע להיכן שאנו רוצים ולא רק זאת – אלא גם לגרום להם להתעמק בתכנים, לעתים להגיב עליהם ואולי אף לגרום להם לחזור לשם פעם ועוד פעם. במקרה הזה, הסיפור שלך (וליתר דיוק, של הלקוח שלך) מסופר ללא תיווך של עיתונאים ואו עורכים באמצע, ללא פרשנות שלהם, בצורה הישירה ביותר שניתן. אין הגבלות על התכנים, על היקפם ולמעשה לא פועלים עליהם סוכני רגולציה ממסדיים כלשהם. השימוש בטקטיקות המשיכה מצריך, ללא ספק, רמה גבוהה יותר של יכולות מצד הגוף היחצ"ני ולעתים גם יותר אורך רוח והתמדה.

אני מעריך שחברי למקצוע יסכימו איתי, כי כל מערך שיווקי בעידן הדיגיטלי צריך שיעשה שימוש (מושכל, אלא מה) בשתי הטקטיקות – הן בדחיפה והן במשיכה, אבל, אני בספק אם ברור להם שהמאזניים מתחילים לנטות כיום בבירור לכיוון טקטיקות המשיכה, שמעצבות מחדש את עולם יחסי הציבור כפי שאנו מכירים אותו. אנשי יחסי ציבור שירצו גם להצליח בתחומי עיסוקם יצטרכו לשלוט בכלים החדשים באותה רמת מיומנות בה הם מפעילים את הכלים הקיימים. בהחלט חשוב לדעת היכן נמצא כפתור ה- SEND במחשב, אבל זה כבר לא מספיק.