newPR. עוזרים לעסק שלך לנווט במדיה החברתית

כל משווק חכם ברשתות חברתיות יודע שטרנדים ברשתות החברתיות נוצרים יש מאין, ותלויים רבות בגחמות רגעיות של קבוצות של אנשים. השאלה הנשאלת היא: איך אפשר לעמוד בקצב, ולמצוא את הטרנד הנוכחי? או יתרה מכך – כיצד אתה יכול ליצור את הטרנד הבא ולהריץ אותו קדימה?

והנה סיפור מעשה משעשע עבורכם. היה היה פעם, או יותר נכון – היה היה היום, ב-25 למאי 2010, בחור בפייסבוק שקם והזמין את כל חבריו, מכריו ובני משפחתם לאירוע בפייסבוק. עד פה, הכל טוב ויפה (וברור) (זה לא ישאר כך לאורך זמן). האירוע,שהחל כמועט משתתפים, הוקם לכבוד חגיגתו של… – הקשיבו טוב לזה – יום המגבת בישראל. תוך זמן לא רב, עבר האירוע מפה לאוזן ועד אמצע היום כבר הכיל כ-900 משתמשים שאישרו שהם יחגגו את קיומו. מעבר לזאת, משתמשי פייסבוק רבים הגדילו לעשות והוסיפו תמונות של מגבות – ואף התפתח בדף-אירוע דיון מעניין מאוד שקורא לכל תלמידי התיכון לגשת לבחינת בגרות שהתקיימה היום.. עם מגבת (!)… תלמיד מאוכזב אחד אף הוסיף שלצערו כבר ניגש לבגרות, ללא מגבת, ולכן יהיה עליו ללבוש מגבת לעבודה במקום.

משעשע, אין ספק. האם ארגון שיווקי כלשהו עומד מאחורי הדברים, או האם מדובר בסתם בחור משועמם, שהוא במקרה מקושר-פייסבוקית ורב-כריזמה לסחוף אנשים אחר מעלליו? שכן אתם חייבים להסכים: יום המשפחה – כן, יום האהבה – יש, יום המאבק בסרטן – כן, כן. יום המגבת??? זה כבר סיפור ביזארי משהו.

מסתבר שמדובר בהשראה הנובעת מאחד מספריו של סופר המדע הבדיוני, דאגלס אדאמס, שנערכה לזכרו בשיתוף הגולשים. וכך, תוך שעות ספורות, נוצר אירוע רב-משתתפים, שמקדם מוצר צריכה לשימוש ביתי (או חוף-ימי, למי שחובב שיזוף).

והנה אתגר יפה בשבילך, המשווק במדיה החברתית: תתחקה אחרי הדברים האלה, כשהם מתחילים. תבין איפה יש לך פוטנציאל להכניס לקוחות שלך (אתה קשור לרשת כיתן סנטר במקרה? כי אם כן, פספסת אחשלי!) – ותדע איך לנצל מומנטום יצירתי, כשזה מופיע לו בפייסבוק. ואם בא לך להשקיע מעבר – תמצא את הספר המפורסם שקשור למוצר שלך (או סרט, או שיר) – ותפתח עליו אירוע. תהיה יצירתי ומצחיק, וכולם יסחפו אחריך בקלות…

יום אחד קם בבוקר אדם, והחליט לבדוק, באופן המקיף ביותר שיכול היה לחשוב לעצמו, מה בדיוק אתם אוהבים…. – לחלוק עם חברים שלכם ברשת.
במחקר שנערך על הרגלי השיתוף של לינקים וסרטונים ברשתות חברתיות, הגיע דן זרלה (חוקר כמותי של מדיה חברתית) למסקנה מאוד מעניינת: סקס מוכר. וכן, רגע לפני שתברחו מההודעה הזאת ותגידו "ממש גילה את אמריקה, בשביל מה קיימות הבר-רפאליות של העולם אם לא לייצג את המסקנה הזאת בדיוק תוך שהן יוצאות עם שלל ליאונרדואים" – חשוב להוסיף ולציין שסקס מוכר – לא רק בפרסומות היומיות בעיתונים ובטלויזיה, אלא גם בעולם הקטן שיצרנו לעצמנו ברשת: בתכנים שאנחנו בוחרים לחלוק עם חברים במדיה החברתית.

החוקר זרלה הגיע למסקנה הסופית שגולשים נוטים הרבה יותר לשתף עם חברים שלהם מידע, שמכיל קישור ישיר לסקס בכותרת שלו. והנה הוכחה אישית עבורכם: תודו שנכנסתם לקרוא את המאמר הזה, רק בגלל הכותרת תופסת העין שמצהירה כי משתמשי פייסבוק אוהבים סקס. קיויתם למשהו יותר מוכוון למטרת הכותרת, כדי שתוכלו (כמובן) לקרוא, לצחקק לעצמכם ולהעביר הלאה.

לפי המחקר, מסתבר כי ללינקים המכילים קישור לסקס יש 90% יותר סיכוי להיות מועברים בין גולשי פייסבוק מאשר כל תוכן אחר ( ! ) לינקים שהם חיוביים במהותם, או קשורים ללימודים – מגיעים אחרי סקס בדירוג, במקום השני והשלישי. האם כתוצאה מזה ניתן להסיק שגולש הפייסבוק הממוצע הוא חנון חרמן שהוא גם סטודנט אופטימי ? רק אתם יכולים לשפוט. יתרה מזאת, המחקר מוסיף ומוצא כי התכנים בעלי הסבירות הנמוכה ביותר להיות מועברים הלאה על ידי הגולשים בפייסבוק הם כאלה שהם שליליים בתוכנם, או לחילופין כאלו שמהותם מעבירה מידע על מישהו שנמצא באגו-טריפ וחולק עם הגולשים עד כמה שהוא מוצלח (10% בלבד של סיכוי שמישהו יעביר אותם הלאה). במילים אחרות, לפי המחקר, גולש הפייסבוק הממוצע הוא גם סטודנט חנון חרמן ואופטימי, וגם כזה שסולד מאנשים פסימיים שמלאים בעצמם. את השאלות החברתיות-פסיכולוגיות שניתן להקיש מהסיפור, נשאיר למחקרים אחרים. לתשומת לבכם.

ומה יכולים משווקים דרך האינטרנט להבין כתוצאה ממחקר כזה? שהגיע הזמן להשתמש בבר רפאלי גם לקמפיינים ברשת החברתית, ויפה שעה אחת קודם… אני אפילו הייתי מגדילה לעשות בתור משווק חכם – ומגייסת לשירותיי תופעה חדשה שאמציא ואכנה "דוגמניות לרשת החברתית" : בחורות יפות שייצרו פרופיל בפייסבוק, וידברו הרבה על המוצר שלי – רצוי עם כותרות שכוללות את ההטיות השונות של "סקס". אם הן ידברו הרבה על סקס ועל כמה שהן אוהבות את המוצרים שהחברה שלי מייצרת – יש לי הרגשה, שזה בהחלט ישיג עבורי כל מטרה שיווקית אליה ניתן לייחל.

איזה מקום תופס האימייל בחיינו? מדי בוקר, כל אחד מאיתנו פותח את תיבת הדואר שלו ועובר על המסרונים התקשורתיים החשובים שנשלחו אליו. אנחנו כמעט ולא זוכרים עוד איך משתמשים בדואר (זה האמיתי, עם הצבי האדום ותורות ארוכים בסניף המקומי). איך מתקשר האימייל לשימוש ההולך וגובר במדיה החברתית? ומי תופס יותר מעמד בקרב ציבור המשתמשים?

מחקר חדש של MarketingShepra מדווח כי 23% מהמשווקים דרך הדואר האלקטרוני (אלה המוכרים יותר לציבור בתור המעצבנים שממלאים לכם את התיבה בדואר-זבל) מרגישים שהם בתחרות קיומית קשה עם הרשתות החברתיות – על תשומת לב הגולשים ועל חיבתם. שאר הנשאלים – 71% ממפיצי הג'אנק מייל – מאמינים שתחרות ממשית בינם לבין הרשתות החברתיות תגיע ותתממש רק בהמשך שנת 2010. מישהו צריך לתפוס שיחה עם אחד ממפיצי הג'אנק הללו,ולהסביר לו באריכות סבלנית (שאינה משתמעת לשתי פנים) שאין באמת שום ת-ח-ר-ו-ת. הרשתות החברתיות הם ליגה אחרת לגמרי. הפעם האחרונה שמישהו קיבל ספאם-מייל ובאמת האמין שמי שכתב אותו היא אישה נוצריה טובה המוכרת תרופות בזול (כדי לכלכל את ילדיה היתומים המאומצים מאפריקה) – הייתה בערך בשנת 2000. השאלות היותר מעניינות שנושא זה מעלות, אינן שאלות שיווקיות בעיניי, אלא שאלות מהותיות יותר: כיצד משפיע השימוש במדיה חברתית (כתופעה פופולרית שהולכת ומתרחבת) – על השימוש שלנו במיילים? האם מי שמצ'וטט באופן קבוע באתרים חברתיים, יחוש צורך פוחת לשלוח מיילים כאמצעי תקשורת מקוון?

לפי המחקר, הדואר האלקטרוני היה ונשאר אמצעי התקשורת המועדף על הגולשים באינטרנט. 71% מהנשאלים הצהירו שהם מעדיפים לתקשר עם חבריהם ובני משפחתם דרך האימייל, מאשר לתקשר עימם ברשתות החברתיות – בעוד שרק 29% מעדיפים לצ'וטט באתרים החברתיים במקום.

הנתונים אמנם חותכים למדי ומדברים בשם עצמם, אולם לי יש תיאוריה בנוגע אליהם: אנשים אוהבים להיות קשים להשגה. פלוני-אלמוני, מעדיף לדבר עם החברים שלו וההורים שלו בשלט-רחוק. מיילים, משרתים בדיוק את המטרה הזו. מדובר במסר מרוכז ומהיר, שמגיע ליעדו, ולא מצריך זמינות מוגברת ומיידית כדי לענות על המסרים בחזרה. בצורה זו, פלוני שלנו, יכול לכתוב דרישת שלום חמה להוריו – ולהעלם להם למספר ימים תוך שיטען אחר כך "שלא קרא את המייל תשובה שלהם עד אותו הרגע", ולכן הוא מגיב רק עכשיו. ברשתות חברתיות, לעומת זאת, בדרך כלל יכולים אותם הורים לראות שבנם מקוון. איך יוכל פלוני-אלמוני לטעון שלא קרא את מסרי התקשורת המיידיים שלהם? יש להם הוכחה, והם יכולים לבוא בדרישות. במילים אחרות: מיילים הם שיטת תקשורת מקוונת הרבה פחות דורשנית במאמצי התקשור שלה, והיא נותנת למשתמש בהם שקט יחסי, ויכולת להיות קשה להשגה, תוך ברירת צעדיו העתידיים. ברשתות החברתיות לעומת זאת, זה כמו טלפון סלולרי, שמשאיר אותך זמין כל הזמן – ואפילו מצהיר, אני פה, ואין לי שום יכולת להתחמק מכם. האימייל מול הרשתות החברתיות – הוא כמו הטלפון הקווי, מול הסלולרי. האחד – נוח ושומר על זכות השתיקה לאיטיות, והשני – חושפני ומסגיר נוכחות, תוך שהוא דורש את תשומת הלב הראויה.

אז לפי כל הנתונים האמורים, האימייל הוא המלך הבלתי מעורער של עולם התקשורת הטקסטואלית הבין-אישית. אולם, המחקר מוסיף ומפרסם גורם נוסף, שהולך וצובר תאוצה בתחרות מול המייל ולא ניתן לזלזל בו. הדבר היחיד שמאיים על מעמדו האיתן של האימייל באצולה הקיברנטית הוא אקט שליחת ההודעות מיידיות: או במילים אחרות, ה- אס.אם.אס.
המחקר מצא כי כאשר 52% מהנשאלים, אכן מעדיפים עדיין שימוש באימייל לשם תקשורת עם חברים ובני משפחה – 48% הנותרים במחקר מעדיפים לתקשר בהודעות אסמס. כמעט פיפטי-פיפטי…

מה כל המחקר הזה אומר לנו בעצם על מקומה של המדיה החברתית? מן הסתם, האתרים החברתיים כפייסבוק, טוויטר ויוטיוב ממשיכים לשמור על מקומם כאמצעי תקשורת עצומים בהיקף שלהם ובאימפקט שיוצרים על חיינו. הם מגדירים מהפכה תקשורתית וחברתית עצומה, ולדעתי לאורך הזמן גם יותירו חותם גדול מאוד בדור הנוכחי שלנו. אולם, כפי שניתן לראות, צריך לדעת לסווג את מיקומן של הרשתות החברתיות במקום הראוי: זמינות, אך לא בכל מחיר. במילים אחרות: אם אתה משווק את עצמך דרך האינטרנט, ומשתמש במדיה החברתית כאמצעי שיווקי – קח בחשבון שהאדם אליו אתה פונה, ככל שישמח לשתף פעולה וללמוד יותר על המוצר שלך (ומן הסתם יעדיף אותך על ג'אנקמייל בכל יום) – לא תמיד היה רוצה להיות זמין במאת האחוזים. לא כל מי שתפנה אליו – בוחר להיות זמין בכל עת, עבורך, ועבור אחרים. לפעמים, הוא סתם רוצה להסתכל על תמונות וסרטונים בלי שאף אחד ירצה תגובה מיידית ממנו….

לפי מחקר מעניין שערכו Capgemini ו-In-Stat, גברים – נגמרו סופית כל התירוצים שלכם: המחקר מצא שאתם מסוגלים לבצע שתי פעולות בו-זמנית, ואפילו (וואו, איזה מהפכה) עוקפים את הנשים במחקר – מכל קבוצות הגילאים – במולטיטאסקינג. אבל רגע לפני שתתרגשו יותר מדי ותכריזו על עצמכם בתור המין המנצח (בכך שאתם עוקפים אפילו את הסטריאוטיפים המתוייגים כיתרונות נשיים) – בואו נוריד הוליך רגע ונבין במה אתם מנצחים אותנו מולטיטאסקינגית…. בצפיה בטלויזיה תוך צ'יטוט באינטרנט.

המחקר בדק צרכני-תקשורת בעלי זמן פנוי, ומצא כי שליש מהגברים הנבדקים וכרבע מהנשים הנבדקות – נוהגים לצרוך תקשורת תוך כדי גלישה באינטרנט. הנבדקים הצהירו על עצמם שהם אוהבים לבדוק בגוגל ולחפש באינטרנט אחר דברים שמופיעים בטלויזיה, וכן נוהגים לחלוק עם חברים מקוונים את דעתם על התוכניות הנצפות. הגברים הביסו את הנשים באופן מכריע בשימוש במולטיטאסקינג של טלויזיה-מחשב, בכל קטגוריית גיל שהיא.

בין גילאי 18-24 נמצא שימוש מולטיטאסקינג של כ-42% מן הגברים, ורק כ-33% מהנשים. כאשר מסתכלים על גילאי 30-34 כ-35% מהגברים צופים בטלויזיה תוך גלישה במחשב, בעוד הנשים שעושות זאת הן רק 29% מהנבדקות. שיא גבוה ומאוד לא צפוי לשימוש במחשב יחד עם טלויזיה נמצא עבור כולם דווקא בגילאי 35-39, אז נמדד כי 52% מהגברים עושים זאת, יחד עם 33% מהנשים. בגילאי 50-54 נמצא שימוש נאה למולטיטאסקינג תקשורתי זה, עם 35% משתמשים גברים, וכ-19% של נשים. אפילו גילאי ה-65+ לא נשארו חייבים והגיעו לנתונים נאים של 21% שימוש לגברים, ו-14% שימוש לנשים.

אז מה המסקנה מהמחקר הזה? נשים שנוטות לפעול במולטיטאסקינג ולבצע פעולות שונות במקביל, בו זמנית, זה לא דבר חדש. לא לחינם התפתח האדם וזכה לשרוד אבולוציונית. מה היינו עושים אלמלא ידעה האישה לחתל תינוק תוך חימום בקבוק מטרנה? האם אבא שלו היה מצליח? (שאלה רטורית, אין ספק). אולם גברים המסוגלים לעשיית שתי פעולות בו זמנית, זה ממש מסעיר! זה מעלה הרבה שאלות ותהיות קיומיות רציניות ביותר!

האם לחינם כל פעולתו של הגבר המצוי בבית מתמצית בעיקר בלזרוק את הזבל? האם הם באמת מקשיבים לך, בזמן שהם גם קוראים עיתון/ שוטפים כלים/ צופים במשחק כדורסל בטלויזיה? לפי המחקר פורץ הגבולות הזה, התשובה היא כ-ן.

מסתבר שהגבר המצוי, מסוגל. ברק אובמה אמר את זה קודם: "Yes, you can!" מי שמצליח להנאתו האישית ליצור התרכזות דו-מוקדית בטלויזיה ובמחשב, בעצם מפלג את מוחו לשתי נקודות של התרחשות. כן, גברים יקרים, אתם יכולים להקשיב ל-א', ולעשות ב'. אני אומרת, יאללה בנות! אם למטרות הנאה אישית של שעות פנאי, גברים מסוגלים לחלוקת קשב – הרי שצריך להתעקש על כך שימלטטאסקקו (מהמילה מולטיטאסקינג) גם את הניקיון של המטבח, הקניות במכולת וערימות הכביסה שמחכות. ולא עוד תירוצים שהם לא הקשיבו לך כי "את יודעת שהם לא מסוגלים לעשות שני דברים בו זמנית". הא-הא. תראו להן את המחקר. אין חכם כבעל ניסיון (מחקרי).

מסקנה חשובה נוספת: גברים הם יותר מתוכחמים מאיך שהם נראים. צריך לתת להם קצת קרדיט. דורות שלמים שאנחנו עושות הכל במקומם כי אנחנו חושבות שתא יחיד מככב להם במוח באיזור הריכוז. אז עכשיו משאנחנו יודעות את האמת, הגיעה העת להכריז מלחמה על סדרי העולם, ולהשאיר אותם עם בקבוקי המטרנה. מה אתן אומרות?

בערך שליש מ-500 החברות המובילות במשק האמריקאי לפי מדד מגזין Fortune – מחזיקות חשבון טוויטר. למרות השימוש הגורף בתופעה – החברות, כל אחת ואחת ענקית בתחומה – עדיין נאבקות להראות החזר כספי מהותי לשימוש, או סוג של הוכחה ניצחת לניהול הזמן שלהן ולכדאיות של השימוש בטוויטר מבחינה שיווקית.

חברת דאנקן דונאטס האמריקאית, לעומת זאת, הצליחה לאחרונה לשבור את מעגל השימוש וההוכחה (של טוויטר כמובן, לא משהו המתקשר לעמותת אל-סם) – בזכות השגת התקדמות משמעותית בתחום. חברת הדונאטס הידועה החלה בפרסומי מבצעים בטוויטר, ששלחו את העוקבים אחריהם להרשם לתוכנית מיוחדת של לקוחות. התוכנית העניקה קפה חינם לנרשמים, אך יחד עם החתימה על ההטבה בהתאם להסכם – צירפה את עוקב-הטוויט-הלקוח ואת הפרטים שלו לבסיס נתונים שהחברה רשאית להשתמש בו בעתיד. בצורה זו, יצרה החברה לעצמה בסיס נתונים עצום של לקוחות (קיימים או פוטנציאליים) שמוכנים בהתנדבות מלאה לקבל אליהם כל מידע שיווקי שהוא שהחברה מעוניינת לפרסם.

"לחץ על הלינק וקבל קפה חינם למשך שנה" – כך הכריז הטוויט הגאוני מבחינה שיווקית. מי שקרא והדבר קרץ לו לחץ על הקישור והכניס לחברה כסף. מי שהחליט להרשם לתנאים של ההטבה ולהרשות לנתונים שלו להופיע במאגרים של דאנקן דונאטס (לחברה יש תגמול פנימי לערך הכמותי) – הוסיף כסף רב יותר. לחברה משתלם להשקיע מעט קפה בחינם עבור לקוחות, בעוד היא משיגה רשימה מעודכנת ועכשווית של קהל היעד שלה. וכל זאת: ללא עלויות כמעט. שום קמפיין פרסומי חובק טלויזיה-רדיו או עיתונות. רק הקלקות וטוויטים.

אז מה אנחנו יכולים לקחת מהסיפור הזה? איך אתה יכול להעזר בטוויטר או במדיה חברתית על מנת למצוא את קהל היעד העדכני שלך, ללא השקעה כספית ניכרת? ובכן, אצלנו בישראל זה עדין לא כזה פשוט. בתור התחלה, את טוויטר – שהוא בהחלט המצאה מהפכנית (שאורכה 140 אותיות של מסרונים מיידיים) עוד אי אפשר לרתום למכירות ושיווק. התוכנה, גאונית ומוצלחת ככל שתהיה, עוד לא תפסה את הקהל הישראלי לגמרי. כמות המשתמשים נאה, אך עודנה מדשדשת, וקהל גדול למטרות שיווק כדאי לחפש יותר דווקא בפייסבוק.

יתרה מזאת, כל מי שנולד וגדל בארץ לא יכול להיות תמים: להציע לישראלים "חינם", זה לשים את העסק שלך בסכנת סגירה על פשיטת רגל. לא שאי אפשר להציע לישראלים חינמים חס וחלילה, אלא שאם עושים זאת כדאי לבעל העסק לחשוב היטב מה הוא מקבל בתמורה. אם במקרה הזה, כמו בדאנקן דונאטס, מדובר בחינמים תמורת מאגר רשימה למטרות פרסומיות – הרי שהצחקתם את הלקוח הישראלי. הוא יהיה מוכן לשמוע מכם על כל מבצע/עדכון עסקי שהוא (כולל איך שושנה המנקה סוף סוף עשתה פאנלים במשרד) – כל עוד יוצא לו מזה משהו. אבל האם תראו ממנו כסף מתישהו בעתיד? סיכויים טובים שלא.

דבר נוסף שעשוי להפיל את התוכנית הוא מיתוג קהל היעד: בישראל, לתוכנית כזו, יצטרף כל מי שרק ישמע עליה. המסר, שחברה כלשהי מחלקת בחינם קפה, למשל – יעבור מאדם א' לכל חבריו, משפחתו, הקופאית שלו בסופר והסבתא של האקסית שלו שהוא בדיוק פגש ברחוב. "נו, נהדר" בטח תגידו. "הרי זו המטרה של המבצע, לעורר הד ולמשוך כמה שיותר אנשים". ולמרות שבמקור אתם צודקים, תהיו טועים בתכלית. ישראלים אוהבים חינם, ולא אוהבים לצאת פראיירים. מחלקים משהו בחינם? כולם יגיעו. אם דאנקן דונאטס מחלקת קפה בחינם, מתוך מטרה להגיע לקהל יעד של אנשים שאוהבים קפה – היא תפספס בגדול. למה? כי גם אנשים שב-כ-ל-ל לא אוהבים קפה, יגיעו. למה הם יגיעו? כי זה בחינם! למה לא? מתוך האידיאל להגיע לרשימת קהל יעד שמשוייך לתחום – יגיע בית העסק שמחלק חינמים, פרקטית, לקהל יעד אחר לחלוטין. במקום לקוחות פוטנציאליים וחובבי קפה ומאפה – תווצר רשימת כל המקומבנים ובעלי המרפקים, ששמעו על המבצע הזה קודם והיה להם כוח להדחף אליו בתור. בישראל, חברת דאנקן דונאטס הייתה פושטת רגל בשניה. רגע, תיקון: הייתה חברת דאנקן דונאטס בארץ, סניף נחמד ברעננה – והם אכן פשטו רגל.

אז מה יכול בעל עסק כן לעשות, על מנת לשווק את עצמו במדיה החברתית? להיות מקורי. ישראלים הם אנשים חמים ומפרגנים. אמנם הם אוהבים לקחת, אבל גם מעולים בלתת. תפרסם את עצמך במדיה החברתית, ותיצור הד: תהיה מצחיק, מקצועי ואכפתי. תדבר לאנשים בגובה העיניים, ותסביר להם את מה שהם צריכים לדעת כדי לרצות לקנות אצלך. בלי בולשיט – ישר ולעניין. ישראלים אי אפשר לקנות באמצעות חינמים. הם חכמים מדי בשביל זה. אם תמצא דרך לעשות מבצעים שמשתלמים באמת – תסמוך על הלקוח הישראלי שהוא יהיה הראשון להבין את זה, ויביא את כולם (כלללל מי שהוא מכיר) – לקנות אצלך. במילים אחרות: קצת מעוף במדיה חברתית – ותפתח דלת להדהמה שיווקית.

ההסלמה בין גוגל לבין שלטונות סין הגיעה לשיא המצופה: גוגל עוזבת את סין, ומעבירה את משרדיה להונג קונג, שם מנוע החיפוש שלה יהיה ללא שום צנזורה – בניגוד לתכתיבי הממשלה הסינית. המרוויח העיקרי מכל הסיפור הוא מנוע החיפוש הסיני Baidu, שרושם עליות תלולות ברווחים ובמספר המשתמשים בשירותיו. רווחי הפרסום של Baidu.com עלו ב-81 אחוזים מאז תחילת חודש ספטמבר כאשר התחילו השמועות על היציאה האפשרית של גוגל מסין. המשקיעים לעומת זאת, עומדים אצל Baidu בתור כבר חודשים מתוך ציפייה לדקה שאחרי, שמתרחשת היום – השעה בה גוגל עוזבת סופית את המערכה הסינית.

המתחים שעלו בין גוגל והממשלה הסינית התעוררו בעקבות הפעלתה של מערכת הצנזורה הממשלתית הסינית באינטרנט ובאופן רשמי לפחות, המתחים התעוררו בעקבות העובדה שגורמים בממשלה פרצו לחשבונות פרטיים של משתמשי גוגל באופן חוזר ונשנה תוך הפרה בוטה של פרטיות המשתמשים ברשת. גורמים מוסמכים העריכו כבר זמן מה שאם לא תיחתם אמנה הדדית בנושאי הצנזורה וכיבוד חופש הפרט באינטרנט בין גוגל והממשלה הסינית (אמנה לפיה תתחייב הממשלה לכבד נושאים אלה) – תעזוב ענקית החיפוש העולמית את סין. העזיבה המתממשת של גוגל את סין משאירה את מנוע החיפוש Baidu עם שליטה מלאה כמעט בשוק מנועי החיפוש הסיני, שוק שמחזיק קהל משתמשים של 300 מיליון איש.

מה הרקע שמביא חברת ענק כמו גוגל לרצות לוותר בעצם, על שוק עצום כזה? מסתבר כי מאז השיקה את הסניף הסיני שלה ב-2005, הסכימה ענקית מנועי החיפוש גוגל לתכתיבי צנזורה סיניים. מנוע החיפוש הסיני שהקימה (Google.cn) הוקם החל מימיו הראשונים עם פלטפורמה שמצנזרת חיפושים הקשורים לסקס, פורנוגרפיה או נושאים רגישים בפוליטיקה הסינית (למשל: מי שמחפש את הערך דמוקרטיה בגוגל סין יגיע לאתר של הממשלה). גוגל אף הוסיפו ונתנו לממשלה יכולת לבקר תכנים פוליטיים אחרים ולצנזרם עצמאית. אולם, למרות כל זאת, בשנה האחרונה הידקה הממשלה הסינית את המושכות שלה מאחורי העולם האינטרנטי והעלתה את רמת החסמים והבקרה מאחורי פעילות האינטרנט בסין לרמה שגוגל כבר לא יכלה לשתוק עליה. כחלק מפעילותה חסמה הממשלה כל גישה לאתרי מדיה חברתית כפייסבוק, יו-טיוב וטוויטר – יחד עם בלוגים ואתרים המנסים לקדם זכויות אדם, או לחילופין ביקורת על הממשלה הסינית. העליה המטאורית של מדינת סין והכלכלה הסינית (שהיא כבר ה-2 בעולם אחרי ארה"ב) בוודאי מפחידה רבים וטובים. בעקבות ההחלטה הדרמטית הסופית שהוכרזה על העזיבה של גוגל – קמו קולות רבים שטענו שלממשלת ארצות הברית יש חלק בהחלטה של חברת הענק.

בגוגל, שהנהיגה גישה סבלנית כלפי הממשלה הסינית וה-"קריזות" התקופתיות שלה בהקשר לצנזורה, הרגישו כנראה שהגבול שהם מוכנים לסבול בעבור היושרה המקצועית שלהם כחברה גלובלית הולך ויורד. שאלות מוחשיות על העתיד, שכרגע סין אמורה להוביל אותו תוך עשר-עשרים שנה – החלו עולות. מה הגבול לכיבוד זכויות אדם, מול הקפיטליזם בגזרה הסינית? עד כמה יכולה מדינת סין הסמי-דיקטטורית להשפיע על צריכה אינטרנטית של העולם כולו בעתיד? גוגל החליטו לנקוט בעמדה, ויפה שעה אחת קודם: על הפריצה של הממשלה הסינית לחשבונות משתמשים בגוגל, החברה כבר לא יכלה לעבור בשתיקה – וההחלטה לעזוב נפלה סופית. חברת Baidu הסינית, בהחלט צריכה להודות לגוגל על העמידה מול הממשלה – לא כאקט לקידום האזרחים הסינים לעבר אוטופיה של זכויות אדם מינימליות או עתיד ורוד יותר, אלא דווקא כאקט לקידום מזומנים גדולים בכיס שלה.

ומדוע אנחנו צריכים לדון בסיפור הזה? מה הקשר אלינו? בראש ובראשונה, עולות שאלות חשובות מאוד על העתיד של האינטרנט העולמי. סין הולכת ומשתלטת על העולם: כבר אין כמעט חברה גדולה שלא מייבאת חומרי גלם מסין, או מייצאת אליה טכנולוגיות. השוק הסיני מונה חצי מתושבי העולם, ורק הולך וגדל מיום ליום ומשנה לשנה. אם כך מתייחסת הממשלה הסינית אל האינטרנט שלה, ככלי לבקרה אחר האזרחים ושליטה בהם – מה יהיה עתידו של האינטרנט העולמי?

המדיה החברתית, על שלל אתרי הרשתות החברתיות שהיא אחד הדברים הגדולים ביותר שקיים היום – מבחינת פנאי, תקשורת בין אישית בין אנשים, וכלי שיווקי עבור חברות ומותגים – היכן היא תעמוד בעתיד? בסין כבר אין שום גישה לאתרים חברתיים, והם נתפסים כאיום בפני השלטונות על הסדר הציבורי. האם אנחנו, המשתמשים האינטרנטיים של שנת 2010, יכולים בכלל לתפוס את חיינו ללא פייסבוק ויוטיוב? מה יקרה מבחינת המיזוג הבלתי נתפס הזה, בין החופשיות שלנו כבני האומה המערבית עם הדמוקרטיה וחופש הדיבור – לבין סין והעולם של השווקים האסיאתיים, שמכבדים דיקטטורה גולמית, וחופש דיבור בהם הוא זכות יתר שלא כולם מחזיקים בה? או במילים אחרות, לאן העתיד הולך לקחת אותנו. הדבר היחיד שידוע בינתיים, הוא שגם החברות הכי מבוססות בעולם המערבי והיציב שלנו נכון לעכשיו, הענקית הגלובלית גוגל – כנראה הולכת להכנע לסינים ולהתרחק. האם Baidu היא הגוגל של המחר? מחשבה מטרידה משהו.

אם מומחי שיווק ברשתות חברתיות פכרו את גבותיהם בלחץ מפני השאלה הקיומית של תפקידם ("האם מאמציי ישיגו אי פעם רווחים?") – הנה מחקר חדש שבהחלט יוריד את הלחץ מכתפיהם ויתיר להם אנחת רווחה קלה:

לפי חברות המחקר צ'דוויק מרטין ו-iModerate , חברים ועוקבים ברשתות חברתיות אחרי חברות – נוטים יותר לעבר קניית מוצרים מהמותג אחריו הם עוקבים/חברים.

יותר מחצי ממעריצי הפייסבוק שנשאלו הצהירו כי הם יקנו דברים לפחות מכמה מותגים אחריהם הם עוקבים, ואותו הדבר אמרו 67 אחוזים מה-followers בטוויטר. בנוסף לזאת, 60 אחוזים מהמעריצים בפייסבוק סיפרו שהיותם מעריצים לחברות ברשת החברתית מעלה את הסיכויים שהם ימליצו על המותג של החברה לחברים. לגבי אותה השאלה ענו 80 אחוזים ממשתמשי הטוויטר בדיוק את אותה התשובה.

החוקרים הוסיפו ובדקו מדוע נעשים גולשים ברשתות החברתיות למעריצי-מותגים וחברות. הסיבה המובילה לעניין היא, כפי שמסתבר – על מנת לקבל מידע על הנחות ומבצעים (25 אחוזים גורפים מהנשאלים). סיבות נוספות שאוזכרו הן "הפיכה למעריץ בזכות היותי לקוח של החברה" (21 אחוזים של לקוחות אינטראקטיביים אוהדים), "להראות לאחרים שאני אוהב את המותג ותומך בו" (18 אחוזים מהנשאלים, ממש מותגים כסמל סטטוס חברתי) ו- "אני מעריץ ברשתות חברתיות כי זה כיף וגורם לשעשוע" (10 אחוזים מהנשאלים, כנראה החלק שלא כדאי להסתמך עליו כקונים עתידיים).

בעוד שהסיבות הפופולריות שפורטו קודם לכן שמות דגש על הגולש-המעריץ-ברשת עצמו בתור מרכז כוח הכבידה השיווקי של החברות ברשתות החברתיות, היו גם סיבות אחרות, סוציאליות יותר. 2 אחוזים מהנשאלים בסקר ענו שהסיבה להפיכתם למעריצי מותגים היא על מנת להראות תמיכה בחברות הנבחרות. למרות האחוז הזעיר (במיוחד למול 25 אחוזים שרוצים רק הנחה) – מדובר בתשתית מעניינת: מעריצים בפייסבוק, שמחזיקים עצמם כחברים של ממש למותג המוערץ – שכן, אחרת – למה להם לעשות מחוות של רגש ותמיכה עבורו? מדובר בעצם בשילוב המיוחל אליו יכול כל משווק לקוות: לקוחות שמרגישים עצמם מחוייבים חברתית, כחברים – אל המותג.

סיבות סוציאליות אחרות שנרשמו שגורמות לאנשים להיות מעריצים של חברות היו "כי מישהו המליץ לנו להפוך למעריצים" (שוב, לחץ חברתי מוכר – 5 אחוזים מהנשאלים) ו-"כדי להפוך לחלק מקהילה של אנשים שחושבים אותו דבר ואוהבים את אותם הדברים" (4 אחוזים מהנשאלים). במילים אחרות: אין להקל ראש בערך הרצון האנושי הבסיסי להשתייך. וכאן בדיוק כוחה השיווקי של המדיה החברתית: היא בונה קשרים וקבוצות השתייכות. כמובן שיהיו תמיד אנשים שסתם יראו בכל הכלי הזה סתם עסק מבדר להעברת זמן ולקבלת הנחות שיגרמו להם אולי לקנות משהו בהמשך – אבל רוב האנשים מחפשים רעות, ידידות וקשר. החיפוש האלמותי הזה אחר פנים ידידותיות ומישהו שיבין אותנו באמת – יביא אנשים גם להיות נאמנים למותגים, וליצור איזור אפור חדש: איזור שהוא בין עסקים וחברות – עסק שהוא גם חבר שלך. זה המקום האידיאלי שהולך ונבנה עבור חברות ומותגים ברשת החברתית. צריך לקדם אותו בשלל דרכים יצירתיות, וצריך להזהר שלא לפספס את האיזור הזה ולהשאר מאחור.

המדיה החברתית היא כלי מצויין: ליצור קשרים,להתעדכן עם חברים ישנים ובעיקר להפיץ בשורות. לעסקים ומותגים הקונספט של מדיה חברתית ככלי שיווקי אינו דבר חדש, אלא ישות חיה ונושמת שרק הולכת ומתחדשת יותר ויותר מיום ליום: פלח שוק גדול של לקוחות פוטנציאליים ושטחי פרסום ברי-מימוש בעלויות מועטות. אבל איך רותמים את המדיה החברתית לתוצאות ממשיות בשטח, או במילים אחרות: איך אתה כבעל עסק, מתרגם את השימוש במדיה חברתית לעשיית רווחים וכסף? הנה כמה שלבים ושיטות:

1. הקשבה ראשונית: לדעת היכן נמצאים הלקוחות שלך ברשת, והיכן נמצאים המתחרים. מה מעניין אותם – על מה הם כותבים בבלוגים, מהם הטרנדים העכשוויים ומהם נושאי השיחה הנפוצים בקרב בסיס הלקוחות הפוטנציאליים.

2. קביעת יעדים ברורים: כדאי להתחיל עם 2-3 יעדים ברורים ומדידים, שניתן להגיע אליהם תוך מסגרת זמן מסויימת אותה צריך לקבוע מראש. כלומר: להתחיל עם כמה פיילוטים שרצים עליהם תוך שבודקים את מידת ההצלחה וההתקדמות. בצורה זו, אפשר לעקוב באופן רצוף אחר רף הגדילה הפרסומית תוך מציאת לקוחות ברשת החברתית – ולדעת כיצד להתרחבאחר כך הלאה.

3.הוספת ערך מוסף לשיחה המקוונת: אחרי שהקשבתם למה שקורה במרחב המקוון של הלקוחות המיועדים שלכם, תציעו ערך מוסף – אל תנסו רק למכור את המוצר שאתם מציעים. כלומר: תוסיפו התבוננות מעמיקה כלשהי על התוכן, תענו על שאלות, תיצרו אירועים בהתרחשות חיה, הציעו הדגמות, הרצות חינם… נסו לכוון לעבר הפיכתכם למשאב של התעשיה, מי שמקובלים על קהל הלקוחות הפוטנציאלי שלכם כמומחים ובעלי ידע, לא רק מי שמוכרים מוצר.

4. העצמת עובדי חברה כנציגים שיווקיים: העצימו את העובדים שלכם לדבר בשם החברה – לחלוק מהידע שלהם ברשת ולהעניק יחס אישי ללקוחות אפשריים לאו דווקא מהזוית המכירתית – אלא כחלק מקשר אנושי. תנו במה לעובדים שלכם ברשת כנציגי החברה, ובכך תהפכו את העסק שלכם ליותר אנושי ונגיש – כזה שיש פנים שונות ומגוונות המדברות עבורו.

5. קדמו את העסק שלכם במנועי החיפוש: יש הרבה תחרות ברשת החברתית, ובאופן כללי. תדאגו להיות מקודמים במנועי החיפוש לפני המתחרים שלכם, לפי מילות מפתח מתאימות ולפי הקונספטים של גוגל.

6. וודאו שהאתר חברה שלכם עדכני ומותאם להליך מכירתי: אל תחמיצו הזדמנויות למכור, כשמשתמשים ברשת מוצאים את האתר שלכם במקרה. דאגו לבלוג מכירתי עם הרבה תמונות, לינקים למקומות פופולריים אליהם הלקוחות שלכם גולשים, הקצו מדור לשאלות ותשובות – עשו את האתר שלכם לכזה שניתן להגיב בו ואליו. אתר שיש בו מקטע חברתי ואינטראקטיבי, לא רק כזה שמיידע ומעניק אינפורמציה פרסומית.

וכמובן, החשוב מכל – 7. תפעלו את הפרופילים החברתיים שלכם. אל תזניחו את הטוויטר והסטטוס בפייסבוק ובלינקדאין למשל. מדובר בכלים פשוטים לתפעול, שדרכם ניתן לענות על שאלות, לפרסם מבצעים, ובעיקר – להיות קיימים ובועטים בקרב העולם הוירטואלי והלקוחות הפוטנציאליים שלו. לכו ותפעלו את עצמכם ברשת, ובסופו של דבר תתרגמו עצמכם גם למכירות.

קמפיין פייסבוק מעניין שנראה לאחרונה ברשת הוא של… מלפפון, שזכה ביותר מעריצים בפייסבוק מאשר להקת הרוק המפורסמת Nickelback (משהו 1.5 מיליון מעריצים תוך פחות מחודש!). הקמפיין הורם כגימיק על ידי בחורה בשם קורל אן, שטעמה המוזיקלי כנראה סולד מהלהקה – דבר שהביא אותה ליצור ניסוי חברתי ברשת שבודק כמה אנשים יגיבו לגימיק פתאומי, בדוגמת מלפפון ככוכב-רוק. הזוי, אבל, יעיל, כך התברר מהר מאוד.

ההענות הגדולה של אנשים לקמפיין, ועצם העובדה שתוך כחודש סימנו עצמם למעלה ממיליון איש כמעריצים של מלפפון (דבר ההופך חתיכת ירק למאוד כריזמטית) – רק מוכיחה עד כמה יש לקחת את אופציות השיווק בפייסבוק בעירבון מוגבל.

אם מומחי שיווק באינטרנט וברשתות החברתיות שמים את מירב הפוקוס שלהם על יצירת fans או followers, הרי שגם במידה שהמספרים המתקבלים הם גבוהים – אין זה באמת מצביע על קשר אמיתי שנרקם בין המותג אותו הם מפרסמים לבין הקהל האינטרנטי. צריך לקחת בחשבון שחלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים שמשווקים מנסים לבנות בצורה זו, מחזיקים רמת מחוייבות קלה ודלילה משהו להתקשרויות ברשתות החברתיות.

אז מה צריך לעשות בעצם? להפסיק להתרכז במדיה חברתית ובאתרים בסגנון פייסבוק כדרך להגיע לקהלי יעד פוטנציאליים ויצירת קשרי-לקוחות? חלילה. כוחה של פייסבוק, כמו גם שאר המדיה החברתית רק הולך ותופח מיום ליום ובוודאי שאסור להתעלם ממנו. אפשר ואף צריך להמשיך וליצור קשרים בזירה החברתית, רק צריך לקחת את התוצאות המספריות בעירבון מוגבל, ולחשוב על דרכים יצירתיות נוספות לפרסם מותגים ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים.

מעבר לזה, צריך להסתכל על קמפיין המלפפון כהשראה ואזהרה: מדובר בהמחשה יומית נוספת לכוחה של המדיה החברתית ביצירת באז וברתימת אנשים למען רעיון – גם אם במקרה זה הרעיון המדובר הוא גימיק משעשע ותו לא. מדובר, ללא ספק, בהצגה יפה נוספת לכוחה של המדיה החברתית כבמה אפשרית  להפצת פרסום שמניע אנשים להפגין עמדה שלילית (במקרה זה מול להקה נחמדה ביותר שמנגנים לדעתי לא רע בכלל). חברות ומותגים צריכים לעמוד על המשמר תמיד בהקשר לדמותם וכיצד היא מצטיירת ברשתות החברתיות.

דבר נוסף שניתן ואף כדאי מאוד להסיק מהעניין הוא שאנשים ברשת אוהבים להגיב ליוזמות שמקורן בהומור. גם זו עשויה להיות תנופה לשיווק חברתי ברשת: שווקו עצמכם והשתמשו בהומור ככלי. הקישור הישיר ל-1.5 מיליון איש בפייסבוק יכול להיות גם שלכם.