כשמפרסמים את העסק, חשוב לבחור את המסר הנכון ואת המדיום המתאים לו. אחרת עלולים להתרחש אסונות כמו זה:

תן לאצבעות ללכת לגריסה. צילום: יבגני קורליאנדצ'יק, אתר כשל, cc-by-sa

כשלים כאלה לא מוגבלים לפרסומות – לפעמים הם תוקפים אפילו את המוצר עצמו:

רסק עגבת. צילום: תמרתמר

מודעה עם מספר טלפון או כתובת אתר? פחחח, מי יכול בכלל לזכור מחרוזות כאלה ארוכות. עסקים קטנים משקיעים ב-SEO ושולחים את הלקוחות הפוטנציאליים לחפש אותם בגוגל. השיטה נצפתה בין השאר בפרסומות ברדיו אזורי ("המחבת הבריא", השגיאה במקור), כרזות ("הקלד בגוגל כנס 50 אורט כפר סבא") ואפילו בעלון החזרה בתשובה ("יש לך גוגל בבית?", נשאלה תינוקת-שנשבתה לפני שקיבלה רשימה של שמות אתרים בלי כתובות). אחד מהמפרסמים הללו הוא השרברב ארז גרינברג (43), שעל הטנדר שלו תמצאו את הסלוגן "'פותר הבעיות' חפש בגוגל". אתרו נמצא, כמובן, בראש תוצאות חיפוש הביטוי "פותר הבעיות". הנה הסיפור ב"כלכליסט" >>

המודעה הבאה, שצילמתי בתחנת רכבת, לוקחת את הסיפור צעד קדימה. רשת מכללות מעוף לא קוראת ללקוחות הפוטנציאליים לגגל "התחייבות לציון 90 בבגרות": היא מגגלת זאת עבורם, ומציגה במודעה את עמוד התוצאות הראשון.

גם אם נתעלם מתביעת הפרת סימני המסחר שהחברה אולי תחטוף מגוגל, צריך לזכור שכשאתם עושים קמפיין על מחרוזת גוגל, אתם תמיד לוקחים סיכון שמישהו עם כישורי SEO טובים יותר יגנוב לכם את הפוקוס. גולש בשם "צחי ק" כתב באתר "מאמרים":

לאחר שקראתי מספר מאמרים בעיתון מקומי פתאום תפסה את עיניי פרסומת שקצת הציקה לי והיה כתוב בה כך:
"שימו לב: גוגל עשה את העבודה בשבילכם מבין כל מכוני ההכנה לבגרות רק רשת מכללות *** מתחייבות לציון 90 בבגרות" וצירפו תמונת מסך של מנוע החיפוש גוגל בו הם מופיעים ראשונים בביטוי " התחייבות לציון 90 בבגרות!" מי שקצת מבין בקידום אתרים יכול להתעצבן בקלות מכיוון שאין כל בעיה לקדם אתר בביטוי כל כך ארוך שאף אחד לא מחפש ובעל ציון רלוונטיות נמוך.. עקב כך לקחתי על עצמי להרים אתר ולקדם אותו באותו הביטוי "התחייבות לציון 90 בבגרות!" לאחר יומיים שבאתר היה באוויר וקישור אחד נכנס (ועוד מחתימה בפורום) האתר הגיע למקום השני ועבר את התוצאה של המכללה אני מתעתד להגיע למקום הראשון בעוד שבוע-שבועיים ולהוכיח למכללה שהיא לא יכולה לפרסם מצג שווא ולשקר על הציבור שמחזיק מגוגל כאילו והיה בורא עולם..
האם אני צודק במאבקי? נראה לי כן.. אם הינכם רוצים לעזור בפרוייקט הנ"ל אשמח אם תכניסו גם אתם קישורים בכל מקום אפשרי תחת הביטוי:
התחייבות לציון 90 בבגרות! ולקשר לכתובת http://bagrot.berale.biz
באתר הנ"ל תוכלו גם לראות את הפרסומת המדוברת.

הפצצת הגוגל הצליחה: bagrot.berale.biz הוא כעת התוצאה הראשונה לחיפוש הזה. צחי ק אינו גולש תמים שרוצה להוכיח את מכללת מעוף: האתר שקידם הוא כעת מגרש חניה לפרסומות למכללות ובתי ספר. הטקסט שלו הוסר מאתר "מאמרים", אבל את המכה שלו הוא כבר עשה.

__________
פורסם במקור בחדר 404

לפני שנתיים אמר רופרט מרדוק, בעלי קבוצת התקשורת העצומה ניוז קורפ (וול סטריט ג'ורנל, פוקס ניוז, הסאן, ניו יורק פוסט ועוד), כי אין בכוונתו לגבות תשלום על תכני הקבוצה באינטרנט. הזמנים התקדרו, ומרדוק שינה את דעתו: בכוונתו להתחיל לגבות תשלום בהקדם. הוא גם מקווה ששאר התעשייה תלך בעקבותיו. כמה כלי תקשורת בולטים, ובהם הניו יורק טיימס והפייננשל טיימס, מדברים גם הם על מעבר למודל תשלום. גל מור כותב על כך ב"העין השביעית":

האם התוכנית לגבות תשלום מחוברת למציאות הנוכחית, למערכת האקולוגית של האינטרנט ולנכונות הגולשים לשלם? האם המגוון האינסופי של החדשות – בבלוגים, אתרי חדשות, פורומים, רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר – אינו מבטיח כי מי שלא ישלם לא יסבול ממצוקה חדשותית, ודווקא מי שיגבה תשלום יגלה כי בודד את עצמו מגוגל, ממרבית הגולשים ומהמפרסמים, ובסופו של דבר, באופן אבסורדי, קירב את קצו שלו?

[...]

האינטרנט מבוסס על כלכלה של קישורים. כאשר קישורים אלה יוסתרו מאחורי חומות של תשלום, הערך למשתמש יורד פלאים במקום שיגדל.

עולם שבו הניו יורק טיימס הפך מהעיתון החשוב בעולם לניוזלטר של אליטה מבודדת דוּמיין בסרטון EPIC 2014:

ומה בישראל, שבימים עברו כונתה בביקורת "מדינה של דיסקט אחד", והיום מורידה בקאזאה ואימיול אפילו לא משלמת על הדיסקט? פרנסי אתרי החדשות לא חושבים שזה יעבוד. ציטוטים נבחרים:

העורך הראשי של אתר וואלה, אבי משולם: "אנחנו בדהירה שנמשכת כבר 15 שנה לכיוון בו הכל נעשה חופשי וזמין. נראה לי שמאוד יהיה קשה לקחת את זה אחורה. [...] אני לא רואה את וואלה, לא מחר וגם לא מחרתיים, ולא בטווח הנראה לעין, מתחילה לגבות כסף על תוכן. אני גם לא רואה את הקהל הישראלי משלם על תוכן".

העורך הראשי של nrg מעריב, ארנון גל: "אני לא רואה גולש ישראלי שמשלם עבור צריכה של חדשות גם אם אלה חדשות ברמה איכותית יותר, או פרשנים וכותבים שאין לך במקומות אחרים. יש כל כך הרבה מתחרים והשוק כל כך רחב ומבוסס שזה לא מודל כדאי מבחינה כלכלית".

מנכ"ל גלובס, איתן מדמון: "זה נמצא על סדר היום של כולנו. [...] הדבר היחידי שמונע מהלכים מהסוג הזה הוא סביבה תחרותית. על זה יקום וייפול כזה מהלך. תמיד ברקע מאיים המתחרה, שיושב לך כעננה מעל כל הסיפור. הראשון שימצמץ, אז המתחרה יגיד: אני אשאר עם הרייטינג ואכפיל ואשלש את הכנסותי מפרסום, וארחיב את הנוכחות של המותג, שגם זה בעל ערך בעולם התקשורת, ולא רק ערך כספי. [...] בסיטואציה שבה הייתי יודע שמשאירים לקוחות כששמינית תאוותם בידם, הייתי מתפרץ לשוק הזה ופותח אותו [בחינם], ופורס אותו ככל שניתן".

מנהל אפצה בלוגים באורנג', גדי שמשון: "אף אחד לא רוצה לעצור בעשרות מחסומי דרכים ולשלם למנהיג הכנופיה באותו עיקול ספציפי את הכמה אגורות כדי לעבור הלאה. [...] אתה לא תיכנס ל-ynet ותשלם חצי שקל, תיכנס ל-NRG ותשלם עשרים אגורות. [...] התרגלנו להתפנק וכל קליק נוסף המשמעות שלו היא ירידה במידה משמעותית באחוזי הכניסות".

המתקפה שהפילה את טוויטר החזירה לתודעה את down for everyone or just me? כשאתר לא עובד לנו, אחד הדברים שאנחנו עושים זה לשאול מכר, שמחובר ממחשב וספק אחר, אם גם אצלו האתר לא זמין. downforeveryoneorjustme.com מחליף את החבר: מזינים אליו כתובת של אתר שלא עובד לנו, והוא אומר לנו אם האתר הזה בלתי זמין לכולם, או רק לנו.

אתר downforeveryoneorjustme.com

הביטו על עמוד התוצאה, שמודיע אם האתר שבדקנו זמין או לא. בתחתיתו יש מודעה לשירות אחסון האתרים Site5 Web Hosting. "ה-uptime שלנו באחריות!", הם מבטיחים.

downforeveryoneorjustme.com מודיע ש-newPR עובד סבבה

גולש עשוי לראות ב-downforeveryoneorjustme.com שירות שימושי, שכדי לממן את הפעלתו הלבישו עליו פרסומת שיושבת בול (כמו הפרסומת לרוטב השקשוקה שהוצמדה לשידור "שיטת השקשוקה" בערוץ 1). איש שיווק עשוי לראות בו פרסומת למוצר שמצאה שירות שמתאים לה בול, שירות שאנשים ישתמשו בו שוב ושוב, וכך ייחשפו אל הפרסומת שוב ושוב. שתי הגישות נכונות, ושתיהן מחמיאות לזיווג המבריק הזה.

לגיקים מתחכמים: מה קורה כשמחפשים ב-downforeveryoneorjustme.com את downforeveryoneorjustme.com? זה מה שקורה.

הסערה שעורר טיים מגזין כשבחר לאיש השנה של 2006 את “You“, כלומר “אתם”, אנשי אומת האינטרנט, הוכיחה שהיתה זו בחירה נכונה במובן השיווקי/רייטינגי – נדמה שכל הרשת רחשה וזמזמה סביב הסיפור. עכשיו, עוד בטרם הגיעה 2009 לאמצעיתה, פרסם אתר המגזין את תוצאות המשאל המקוון לבחירת האיש המשפיע של השנה מתוך מאתיים דמויות, בהן ברק אובמה, אנגלה מרקל, סטיב באלמר, בריטני ספירז, הו ג’ינטאו, טינה פיי, בראנג’לינה, סטלה מקרטני, רפאל נדל וג’ון סטוארט. מהר מאוד כבש moot את הפסגה, ונצמד לשם בנחישות של נוער גבעות עד לנצחון.

אני כבר רואה את סימני השאלה מעל ראשי הקוראים: מי זה לכל הרוחות? לא נשאיר אתכם במתח: ברק אובמה הוא פוליטיקאי אמריקאי שחור שנישא על כפי אומת האינטרנט כל הדרך לבית הלבן. moot, לעומת זאת, הוא מנהיג אינטרנטי מסוג אחר: בגיל 15 הקים את 4Chan, אתר קבוצות דיון פרוע שאחראי להולדתם ו/או הפצתם של לא מעט ממים (memes, יחידות מידע ויראליות) שמציפים את האינטרנט, שבין הבולטים שבהם Lolcats, תמונות של חתולים עם כיתובים מצחיקים; ריקרולינג, שתילת קישורים מטעים שמובילים לשיר “Never Gonna Give You Up” של ריק אסטלי; ו”פרויקט צ’אנולוג’י”, תנועת-גג אמורפית לאקטיביסטים אנטי-סיינטולוגיים. לב גרוסמן מטיים מגזין דימה את פורצ’אן לחור שחור: בלתי נראה לעין הבלתי-מזויינת, אבל בעל כוח כבידה עצום.

פורצ’אן הוא מקום מפגש פופולרי של האקרים, שמשלבים הומור פרוע, אקטיביזם, לינץ’-אקטיביזם וגועל נפש, ומהווים מטרה קלה לתחקירי היסטריה בשקל של כלי תקשורת כמו פוקס ניוז, שכינה אותם “האקרים על סטרואידים“. אנשי פורצ’אן לא מתים על העיתונות, מוּט עצמו ממעט להתראיין ואפילו השם האמיתי שמסר בראיון לגרוסמן, כריסטופר פול, מוטל בספק וחשוד כבדיחה שנשתלה כדי להביך את התקשורת. ואם להביך את התקשורת, הכי שווה מעל הבמה המכובדת של אנשי השנה של טיים.

כשנאור ציון מקדיש פרק בתוכנית שלו לאנשי הפיפל מיטר, הרייטינג טס למעלה כי המדגם מפסיק לייצג את הציבור הכללי. כשעושים באינטרנט סקר על דמויות משפיעות, המדגם ממילא מורכב מ-100% גולשים, ולכן מראש אינו מדגם מייצג. אך זה לא היה המקרה של מוט: כנופיית פורצ’אן עבדה קשה, מלוכלך ומרשים כדי שהמועמד שלה יזכה (הבלוג Music Machinery סיקר בפרוטרוט את המאמץ הקולקטיבי). אנשי טיים טענו שאיתרו נסיונות ההאקינג, חסמו וניטרלו אותם. במילים אחרות, טיים חושב שהקוראים שלו הם אידיוטים שמאמינים שמוט לא רק ניצח ביושר אנשים כמו אובמה וספירז, אלא אף בהפרש קולות מטורף (כ-16.8 מיליון למוט, 1.4-2.3 מיליונים לשאר האנשים בעשיריה הראשונה). עבור האידיוטים הללו שתלה כנופיית פורצ’אן דאחקת פאק יו ענקית בסקר: אקרוסטיכון בו האותיות הראשונות של מקומות 1-21 מאייתים את המחרוזת “marblecake also the game”, המורכבת מבדיחות פנימיות של 4Chan.
אבל גם הנצחון של איש הרשת המובהק מוט הוא בעצם נצחון של האולד מדיה: כנופיית פור’צאן ביצעה עבור טיים, בחינם, עבודה יקרה של זריעת באז ופרסום חינמי בקרב אנשי הרשת, גם אלה שלא קוראים עיתוני מיינסטרים כמו טיים ויש להם תוסף שחוסם באנרים ופופ-אפים.

(מתוך “השרת”, שהתפרסם בפירמה וניתן לראות את הכתבה המלאה גם בפירמה)

קורא האינטרנטי מוצף מידע, והאתר הבא נמצא במרחק קליק. כדי לא לאבד אותו, צריך ללמוד לדבר בשפה שלו: ישר ולעניין עם אופציה להרחבה. ההרצאה עוסקת בדרכים לכתיבה ולהצגה של טקסטים אינטרנטיים בהירים ויעילים, כולל טיפים מעשיים. זהו תקציר של ההרצאה.

למה צריך ללמוד לכתוב באינטרנט?

הכתיבה היא אמצעי התקשורת באינטרנט, כמו שהדיבור ושפת הגוף הם אמצעי התקשורת בעולם הפיזי.

מי שלא יודע לכתוב כראוי באינטרנט משול למי שלא למד לדבר.

הקורא האינטרנטי קצר סבלנות, וקל לו מאוד לברוח לאתר הבא.

איך יוצרים טקסט נוח לקריאה באינטרנט?

חשוב לשמור על טקסט קצר ובהיר.

הטקסט חייב לבוא בהקשר: מי כתב אותו, מתי ואיפה הוא מתפרסם.

צריך לתת לטקסט כותרת ראשית.

הטקסט יחולק לפסקאות עם רווחים ביניהן.

לחלק את הטקסט לחלקים ולתת לכל חלק כותרת ביניים.

אמצעים ויזואליים

אפשר להשתמש בהדגשות לפי הצורך, אבל לא להגזים בצורה שתפגע בקריאה.

תמונות תורמות לטקסט. להשתמש בתמונות רלוונטיות, כאלה שמאיירות את הטקסט או מוסיפות עליו.

לתת שמות בעלי משמעות לתמונות.

כאן תמצאו מדריך לתמונות חופשיות.

שימוש בלינקים

לינקים עוזרים לתת הרחבה למי שמעוניין בכך.

הלינק צריך להיות על המילה הרלוונטית.

לינק על מילים ספורות, לא על משפטים שלמים.

לא לתת לינק לכל דבר, רק למה שנחוץ.

לתת ללינק כותרת (title), כדי שהגולש יוכל לקרוא ולהחליט אם להיכנס ללינק.

לינק הולך לעמוד ספציפי (כתבה ב-ynet), לא לעמוד כללי (העמוד הראשי של ynet).

כתיב ותחביר

הגהה חשובה מאוד, טקסט עם שגיאות גורם לכותב להיראות עילג וטיפש.

אנגלית שכולה באותיות גדולות משמעותה צעקה.

סימני פיסוק

למעט בשימוש בסימני קריאה, שמביעים צעקה. לא להשתמש ביותר מסימן קריאה אחד ברצף.

להימנע משימוש ביותר מסימן שאלה אחד ברצף.

להשתדל למעט בשימוש בשלוש נקודות, שמעידות שאתם לא בטוחים במה שאתם כותבים, או שאתם מנסים להסביר בדיחה.

להשתמש בסימני פיסוק ובאמוטיקונים כמו (: כדי להביע דברים שלא עוברים בגלל היעדר אינטונציה ושפת גוף.

טוקבקים

להתייחס בכבוד לטוקבקים, להתווכח איתם או להסכים איתם. להעיף את הלא רלוונטיים והמעליבים.

יחצנית: קיבלת את ההודעה על הרשת החברתית ש[חברה מסחרית] פתחה ל[מוצר צריכה] ב”מקושרים”?
אני: כן.
יחצנית: תכתוב על זה?
אני: אני לא כותב על קמפיינים.
יחצנית: זה לא קמפיין, זו רשת חברתית.
אני: אז אני לא מסרב, אני רק אומר לא.

אתמול נערך בתל אביב אירוע TWS2008, שבו התקבצו כל מיני אינטרנטים וסיפרו איזה כיף זה לספר לחברים האינטרנטים האחרים שלך בטוויטר שהרגע העלית תמונה לפליקר שבה אתה מצולם כשאתה מעלה וידאו ליוטוב שבו רואים אותך מסמן תגיות בדלישס. אתם יודעים, מסוג הדברים שאוטוטו יגרמו לסקיינט להיות מודעת לעצמה ולהפציץ אותנו בטילים גרעיניים.

באירוע, שהוגדר על ידי הוגיו כ"הכנס האירופאי החדש" (כרגע אירופה כוללת רק את ישראל, אבל עובדים על זה) הציגו 10 סטארטאפים אינטרנטיים שנבחרו על ידי פאנל מכובד (מכובד = דיברו באנגלית) בינלאומי (בינלאומי=אמריקאי). הדה-מרקר דיווח על עשרת הזוכים במהלך הבוקר (בגלובס כנראה עוד במקלט, מודאגים מהפעילות המשפטית נגד פייסבוק):

"עשר החברות שנבחרו כסטארט-אפים המובילים בישראל, יזכו לסיקור ולחשיפה בבלוגים הטכנולוגיים המובילים בעולם.
החברות שנבחרו בכנס הן: Wix, המפתחת ממשק פשוט ליצירת רכיבי פלאש שאותם ניתן לשתול באתרים; – WorkLight, המפתחת מוצרים לשימוש בטוח בכלי ווב 2.0 לארגונים; HiveSight, המציעה למשווקים תובנות צרכניות באמצעות ניתוח מדיה חברתית; Qoof, המפתחת פלטפורמת מסחר בווידיאו; WikiAnswers, העוסקת במאגר תשובות המבוסס על ידע הגולשים; – Dapper המאפשרת לצרוך תוכן ברשת בפורמטים שונים – Mo’Minis פלטפורמה לפיתוח משחקים בסלולר; – Kaltura המספקת פלטפורמה לניהול וידיאו בקוד פתוח; – Moscospace העוסקת בפיתוח רשת חברתית בסלולר; ו-Nuconomy העוסקת בניתוח דפוסי הגלישה באתרים."

ראשית, זה נפלא שהזוכים יזכו לסיקור וחשיפה בבלוגים הטכנולוגיים המובילים בעולם. אני בטוח שזה יביא להם בדיוק את הטראפיק שהביאו להם הסיקורים והחשיפות בבלוגים הטכנולוגיים בעולם בשנה האחרונה, כי לפחות 8 מתוך עשרת הזוכים (כלומר כולם מלבד HiveSight ו-WikiAnswers) כבר כוסו בהרחבה כמעט בכל מקום אפשרי בבלוגוספירה האמריקאית עד שהם כבר יצאו מהאף. אם אירוע שאמור לאתר את הסטאראטפים המעניינים ביותר מצליח לבחור כמעט בדיוק את הסטארטאפים שכולם כבר מכירים, סימן שהוא די מיותר.

אבל הפלא הגדול שייך למחלקת הגרפיקה של הדה-מרקר.  כשכתבת הדה-מרקר מעיין כהן העתיקה את רשימת החברות הזוכות מהקומוניקט, בטעות השתחלה האות S לשם החברה הלפני אחרונה ברשימה, והפכה את Mocospace ל-Moscospace. מוקוספייס היא מפתחת רשתות חברתיות בסלולר, המחזיקה משרד ראשי בבוסטון ומרכז פיתוח בהרצליה. מוסקוספייס, לעומת זאת, לא קיימת.

אבל זה לא הפריע לדה-מרקר, שהצליח אפילו להשיג את הלוגו של מוסקוספייס ולשלב אותו בכתבה (טור שני משמאל, חברה רביעית מלמעלה):

הלוגו של מוקוספייס, שלא עוצב בידי נוויל ברודי, ולכן השאיר את רוב הכסף שגייסה החברה בקופה שלה, נראה כך:

אכן, ווב 2.0 כמו שאנחנו מכירים אותו נגמר.

(פורסם במקור בבלוג חדר 404)